לקחתי מטבעות בסכום מדויק שלא אשאר עם עודף ביד. עטופה בשכבות של סחבות יחד עם חצי ירח ששכח לשקוע צעדתי לתחנת האוטובוס הקרובה. יש כאן מנהג נחמד במירוצים. בשל הקור באים עטופים בבגדים ישנים. אחרי הזינוק משליכים אותם לצידי הדרך. אנשים טובים אוספים ונותנים לאנשים צריכים.
המעלות האוטובוס ואני זחלנו יחד לכיוון קו האפס.
לפני מירוצים אנשים מתרגשים זו עובדה. מלל בלתי פוסק, ניתוחים, תחזיות, תצפיות, מילים, מילים, מילים. אני יושבת בפינה באולם הגדול הקור לא מאפשר לי לצאת משם אפילו דקה לפנ הזמן. אני עוצמת עיניים נושמת אוג'אי. לא אכפת לי לעשות מדיטציה קצרה באמצע המהומה, אני מתנתקת בקלות. כשאני פותחת את עיני אני מוצאת זוג עיניים חודר לי למרחב האישי, נעוץ בי, רק מחכה שאסיים כדי לברר מה אני עושה. הרס לי את הסוטול.
רגע לפני ירית הזינוק עומדת בחורה עם רמקול. בקול יפה שרועד קצת מהקור שרה את הימנון קנדה. זה קטע מוזר לי. אני מתרגשת. התרגשות בלתי פטריוטיות זה הרי לא שלי ההימנון. אבל יש משהו מרעיד בהמנונים ובהמונים ששרים.
המעלות הצליחו לרוץ עד 5 ונעצרו זה היה יפה מצידם. אני סיימתי את כל העשרים ואחת. פיזית אף פעם לא יהיה לי קל לרוץ אבל בלעשות חצי מרתון אחרי שלם יש יתרון פסיכולוגי עצום, איפה שאז היה חצי הדרך עכשיו זה כבר קו הסיום.
זהו. התחילה לה עוד עונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
