בפרץ התיימרות רציתי להיות זו שמבשלת ומכינה. בין ימין לשמאל אני עדיין מבחינה בין כוסברה לפטרוזיליה אני כבר מתקשה. מקרבת לאפי עלים ממוללים, אולי הניחוח יבוא לעזרי. מבעד לריח הסבונים והתבלינים אני מריחה את הריח של תוכי. כשהוא לא לידי אני מאהבת את עצמי.
הוא שב לבית עם כיריים מבעבעות יצורים מחרידים, מרחרח בפנים שואלות. אני מקרבת לאפו את אותן האצבעות, צופה בשמש ההבנה המפציעה בין הזיפים. בתוך האישונים שלו ממש אני מבחינה מחדש בתריסים הנסגרים, ברגליים הנפשקות, באצבעות המטיילות, באנחות המתפזרות. "גם אני רעב" הוא לוחש ולי אין בעיה. האוכל כנראה לעולם לא, אבל אני כבר מוכנה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
