שילבנו את אצבעות הידיים ויצאנו לרוץ יחפים בשדות סמנטיקה זהובי שיבולים. פרשתי שמיכה צבועה באדום על לבן. לא היה בה משום דגל סימון, אין שום נווט על זה הסיפון. רק הרוח תקבע אם נזוז אם נקפא. ברגליים משוכלות, בעיניים בורקות ערכנו ארוחת פעלים עם משקה שורשים, מושאים ונושאים מזדווגים באוויר בשלל תנוחות וגוונים.
בקצה השדה סטרוקטורליסטים חורשים תלמי משפטים עם זרעים של מילים.
שם באופק בית קטן עם גג שרעפים. עץ בודד בחצר, זהו עץ הלוט. אם נגיע עדיו המח לא יוכל כבר לקלוט.
כשהערב ירד אספנו הכל אל הסל חזרה, על הארץ שמטנו רדיד דק של דממה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
