ככה. בדיוק כשאני ככה רכה, תגע לי בנשמה ותותיר בה גומה. היא הרי כמו פלסטלינה, היא לא תמתח חזרה. תזרע בתוכי זרעי עצמך, תכסה הכל חזרה בנשיקה. מלח של דמעות יקשה בתוכי את סלע קיומך.
אתה תראה, גם אחר כך, גם כשאדמת נפשי תתקשה, לא תאבד הצורה. נדמה לי שכך נוצרים מאובני אהבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
