פלאש בק לעבר- כיתה יב', ההפסקה הגדולה. אני על המגרש משחקת כדורסל משולהבת, אדומה. דפנה מגיעה מנופפת לי בפראות לצאת מהמשחק. שכחתי לגמרי שהצלם לתמונות המחזור נמצא והתור שלי הוא עכשיו. אני רצה לשרותים שוטפת את הפנים הבנות המסתדרות שולחות בי מבטים מרחמים. כך הונצחתי בספר המחזור פרועה ורדופה.
חזרה להווה.
להבוקר קבענו "היא" ואני פגישה לצלם. תמונת לצורך השלב האחרון באתר המתוכנן. "היא" בכאלו עניינים לא לוקחת שבויים. היא כבר יודעת עם מי יש לה עסק כאילו זו היא שהיתה איתי באותו יום רחוק בשמינית . אתמול, זה בכלל לא עניין לה את קצה האצבע הקטנה שביליתי את כל הבוקר בשחייה וברכיבה ושאני עם אנרגיות של חשופית מעוכה. "לפרועות לא תהא תקומה!" דחפה אותי לאוטו לכמעט שעה נסיעה לעיר סמוכה לחברה שבמקרה גם גרה בתוך מספרה. שם נאלצתי לעמוד נזופה אל מול המראה בזמן שהיא מותחת את מחלפותי ומלמלת לעצמה "בשביל מה כל האורך הזה בשביל מה?" התפשרתי על מינימום גזירה סרבתי בחן לפן וכש"היא" נותנת הוראות התגוונה לי הצורה.
אחרי ששוחררתי השאירה לי "היא" הוראות מדויקות ולא מתפשרות . "תלבשי חזיה! תתאפרי! תייבשי את השער לפני שאת מגיעה!" שלושה דברים שבשוטף אני לא תמיד עושה. השתדלתי והייתי ילדה טובה. את האיפור היא תיקנה לי, את השער היא סידרה לי לזכותי יאמר שהסתדרתי לבד בעניין החזיה.
עכשיו הגיעה במייל התמונה. לא יודעת לשפוט אם יצאתי יפה. זה רק מדהים אותי איך מכיתה יב' ועד היום לפחות מבפנים לא יותר מדי התפתח בי והשתנה. יש דברים בהם לעולם אצטרך השגחה צמודה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
