לפעמים כשהגוף מפשיר ומתחמם אחרי קור גדול, פתאום הוא נרעד רעידה גדולה לאורך כל עמוד השדרה. כאילו נזכר ברגעים הקפואים שחלפו. אותו דבר קרה לחורף כאן. השמש כבר ניצחה והפריחה והבטיחה ופתאום החורף התנער מרבצו ברעידה גדולה. כנראה אחרונה. מחר היום הרשמי האחרון לעונת הגלישה שבעצם כבר גוועה. ערימות חדשות של שלג נערמו בלילה על ההרים ואני בבוקר שמטתי הכל ועניתי לקריאה . הרגשתי כמו פרידה מאהוב של עונה. כזה שאף פעם לא יהיה באמת שלי אבל תמיד יסכים להיות גם איתי. לא יכולתי לייחל לשירת ברבור יותר לבנה ולגלישה יותר מדהימה. ככה סופים צריכים להיראות.
על המדרונות שרתי כל הזמן את אותן שתי שורות שלא עוזבות. כי גם אני רציתי לחשוב על משהו טוב. משהו שיביא אותו קרוב.
(סי היימן, עולם תעשייתי)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
