הדבר הכי יקר שהפקדת בכספת נשמתי הוא הזכות לעטוף את החלק הרך שבך, זה שזוחל ויוצא בחסות השינה אל מחוץ לקונכיה. להיות לך באותם תפרים של בקרים רגע לפני הערות ואחרי השינה, להיות לך באותם חיבורים שבריריים בהם אתה מוטל ללא הגנה. אתה תגן עלי מהעולם בכל יתר הזמן, אך באותם רגעים אני שם בשבילך. מעבירה אותך בזהירות את הסף . בנימים של נפשי אתפור לך את הלילה ליום, אחבר בעדינות בין המציאות לחלום. לו בידי המשאלה לעולם לא תהא לך יותר חשכת המיטה מפלט מהאור הראשון.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
