החדר מלא נשים יפות ובשלות, רכות ונוטפות כמו שעווה של נרות. אני יושבת ביניהן נוקשה, הרגל שלי מתופפת על הריצפה, רוצה כבר ללחוץ על הדוושה. אני יוצאת משם כשהחושך כבר עבה, דוהרת בכבישים ריקים כמו בתוך מסלול מירוצים של אורות ירוקים. רוצה לאהוב ולרגע שוכחת איך. מרגיעה, מגיעה, רק כדי לדעת מחדש שאתה אינך. גם אותך הרוח לקחה. אבל אני כבר יודעת לאלץ אותך לתוך החלומות. אני חולמת אותך ובחלום אתה חלש, זקנך צימח פרא אבל אתה אוחז בי ולא מרפה. כשאני נזכרת איך לאהוב מחדש גם אני לא מרפה אבל כבר ממילא אין ממה.
"אם היא אמרה שהיא
אוהבת רק אותך כל כך
אז לך איתה
לך לך איתה לשם"
(לך איתה, נוער שוליים, אבל כתב וביצע ראשון קובי רכט)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
