רכיבה על אופניים בקבוצה היא תורה שלמה. הכל מבוסס על אמון שאתה נותן באחרים והאמון שהם נותנים בך. הגלגלים קרובים עד כדי אימה, אתה איבר אחד בגוף מהודק שכל הזמן נע. כשהרוח מתגברת או העליות מיתללות כל אחד לפי תורו נוטל את ההובלה. לשאר שצמודים מאחור המלאכה יותר קלה. הקצב הוא אחיד, הלפנים הוא העיניים, כולם יהיו אבודים ולא בטוחים ללא קריאות וסימני ידיים. זו דרך שונה וחדשה בשבילי להעביר את השעות האלו על הכביש. מרוכב בודד אני לומדת להיות חלק מלהקה למרות שאני עדיין הגור שלומד את חוקי הקבוצה. לעיתים הביחד הוא חוויה לא רעה.
כמו תמיד, אני חושבת שיש שעורים שראוי לי ליישם מתוך עולם הספורט גם אל שאר החיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
