אני לחוצה במלחציים אנושיים. אין לי מקום לרגליים ואין לי מקום לנשמה ואלוהים עדי שאיני קטנה. משמאלי אישה ומימיני סינית רגועה ושקטה אבל איפושהו נרדמתי בשמירה, וכשהתעוררתי הסינית הזדקנה בחמישים שנה וגדלה, כל כך גדלה. ואז היא נרדמת ופתאום היא נוחרת ואני משוועת ואני משתגעת, מגששת אחר האיי פוד שלי, תוקעת אזניות באזניים, עוצמת עיניים וחושבת לך על הזין. מצטערת, אבל לא היתה לי ברירה. הנחירות שלה מתחזקות והאגנים שלי ושלך נצמדים, היא זזה בשינה ודוחפת אותי ואתה ואני מתעלמים ועוד שניה אתה כבר תגמור בתוכי ורק מגש של פלסטיק שעליו בית תמחוי קוטע את הנחירות שלה וההזיות שלי אותך.
בי נשבעתי שעוד בטרם יבשו ונאספו המגשים היא שוב מתחילה. חשבת שתנוח אה? בוא, בוא רגע, מההתחלה.
היה קשה בטיסה חזרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
