גם בשלבים מאוחרים בחיים, גם כשזה כבר לא ממש משנה למהלך התקין של העניינים, עדיין נאספים לי הדברים שאני אוהבת בגברים. כשישבנו שם למעלה על ההר, זה עם הרוח והנוף הנהדר, הלכתי לישון על שולחן מעץ מתחרדנת בשמש החמה. כשהתעוררתי באתי וישבתי לידו. הוא התעסק בבנזניה. פתאום נפלו עיני על ערכת התה שלו. וואו. אני יכולה לנסות ולחפש מילים יפות ועמוקות. אבל האמת היא שפשוט נשפכתי. ערכה משופצרת, מאובזרת, הכל מעשה ידיים אהבה והבנה. התיק שנתפר לבד, המחיצות שהופרדו, התבלינים שנאספו, הקופסאות שנשמרו. שום דבר קנוי, שום דבר פלצני, הכל בסיסי משופשף ואמיתי. תחשבו שאני מפגרת תחשבו שאני ילדה אבל זה ממילא חסר שליטה. אני רואה כזה דבר אצל מישהו אני לגמרי נמסה. לו היתה זו אהבה זה היה הרגע בו הייתי מתאהבת בו מחדש, לו היתה זו תאווה זה היה הרגע שבו הייתי מפשילה מכנסיו. במציאות הגיעה משפחה ערבית באוטו גדול חנתה לנו בערך על קצות האצבעות פרקה שמונה טון בשר מנגל וסירים, הדליקה מדורה תוך חצי שניה, התעלמה מקיומנו בשיא של פרצופים אטומים למרות שכל שאר ההר היה לגמרי ריק מאנשים.
אלוהים לא מעמיד אותי במבחנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
