לחופש מובנים רבים ופנים שונות. ויש חופש אחד שהוא דווקא לא של לבד, הוא חופש של הצלבות. החופש לעמוד עירום ועריה, בלי כיסוי ובלי עטיפה, מרובבת בפגמים של חיים מוכתמת בחבורות ובשריטות של שנים ולהשתקף בדיוק ככה, כמו שאני, בתוך מבט של עיניים אוהבות. עם המבט הזה, בעוצמה של קלע אתה משחרר אותי לתוך תוכך. שחרור של לפרוש ידיים, של לעצום עיניים, של לדאות למקומות בהן אין גבולות. לא בכנפי המוּשלמוּת שאין בי אלא ביכולת שאתה נותן לי, בתוך האהבה הזאת, פשוט להיות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
