בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

את זה כתבתי לפני כמעט שנה. מאז כנראה משהו השתנה. נשברתי וקניתי חליפה שלמה, חליפת שחיה. אני לא יודעת אם זה בגלל הטמפרטורות היורדות, השנים החולפות או השחיות המתארכות. האמת היא שזה פותח בפני אופק של אפשרויות חדשות. אני יכולה להכנס כמעט כל העונה בכל שעה בלי התקפי קוצר נשימה חזקים אל המים הקרים. עכשיו אני כמו כל עשירי ושועי העולם. גם לי יש בריכה פרטית בחצר האחורית. העובדה שיש המכנים אותה האוקינוס השקט היא פרט שולי. ממילא ברוב הזמן חוץ ממני ומהמיכליות אין שם מי שיתווכח איתי. אתמול כשהיה כבר אור של ערב והשלג ששורד עוד למעלה הבהיק לי בעיניים וגם הבניינים של הדאון טאון נראו צומחים מתוך המים תוך כדי שחייה, ידעתי שהחליפה הזו שווה כל שניה.