בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

אני יודעת שאם זה יקרה, זה יהיה רק כשהעלים כבר יתחילו להשליך עצמם שוב מהעצים. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב כבר מעכשיו איך אקנה כוס נוספת כמו זו שלי הכחולה, זו ששותים בה קפה בהליכה, ואיך אספר לך  שבגלל הצבע האטום אף אחד בכלל לא מבחין גם כשיש יין בפנים. לך אקנה כוס בצבע ירוק צפרדע וגם בקבוק ערק רק בשבילך. אקח אותך לחוף ההוא שאין בו כלל חול אלא רק ים וסלעים גדולים. אני יודעת שלא תרצה לקפוץ מלמעלה למים הקרים אז אתה בינתיים תקרא בספרים. אתן לך אחד מזוגות האופניים שלי, אראה לך את כל השבילים שהספקתי להכיר ביערות, ואת המזח הנטוש שמוביל לאמצע הים, ואת המקום שבו המטוסים נוחתים לך ממש על הראש. אני אסחוב אותך ביד בהתלהבות עצומה עד שתזכיר לי שלפעמים גם צריך מנוחה. אתה תשפוך לי ערימות של מילים ואני בכפות ידיים חשופות אבנה מהם ארמונות ומגדלים ומנהרות וגשרים כי אהיה שמחה כמו ילדה קטנה ואני כבר כל כך מחכה. רק תבוא כבר.