מאז הפעם היחידה הראשונה והאחרונה שהם היו יחד חלפה כבר יותר משנה. פעם אחת שהניבה בעיות שיכולות לספק חשמל במתח גבוה לעיר שלמה. פתאום בתקופה האחרונה האדמה החלה לזוז שוב, סדקים של מילים, תזוזות של שיחות, מחושים של גישושים. כמו תמיד הוא מגיע לעיר לכמה ימים. הוא חייב לראות אותה רגע לפני שהוא עולה למטוס חזרה. רק לשעה. היא מגיעה לשדה התעופה ומחנה בחנייה לטווח קצר. לא עוברות הרבה מילים עד שהוא רץ למצוא את דרכו בקסמים שיורידו את המטען שלו מהמטוס חזרה. הסוויטה של המלון, הבגדים שעפים, הידיים שאוחזות ושום דבר לא דומה למה שהיה לפני שנה. אם שם נזרע הזרע כאן פרצה הפורענות במלואה. אני מביטה בה למחרת וכל האורות בה דולקים. אני יודעת מבפנים ואני קוראת לה בפנים שהם לא הזדיינו. הם עשו אהבה.
באותו יום אני רואה את האישה השנייה. רוכבת על אופנים יד אחת אוחזת בכידון, היד השניה אוחזת ברצועת הכלב. שער ארוך מתנפנף מתחת לקסדה. כולה כוסית נונשלאנטית, רוכבת בקלילות את העליה הקטנה. "הי," רציתי לומר לה, "הבעל שלך, הלב שלו בחיים, אתמול הוא עשה אהבה."
לא נראה לי שלו הייתי אומרת היא היתה שותפה לשמחה. אז שתקתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
