גלי ואני ישבנו ודיברנו כמעט כל היום. כמה שלא ניסינו ללכת מסביב, לעקוף ולדלג תמיד חזרנו ל"מצב" ואיך היא מרגישה עם זה שדווקא עכשיו.
כמעט ארבע שנים מופלאות עברנו כאן יחד, שזורות זו בזו. עוד כמה ימים היא חוזרת. לבית שבנו בגליל.
השאלות, התהיות, ההתלבטויות, העקרונות, הערכים, הרצונות, הכל התערבב לנו על השולחן. אחר כך שאלתי אותה באיזו שעה ביום שני הם אמורים להיות בשדה התעופה. בסך הכל רציתי לומר לה שאבוא לומר שלום אחרון ולא הצלחתי. הסבתי את הראש ובכיתי. יצא ממני המון. ככה פתאום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
