אני יושבת בעיניים פקוחות מול ערימת דפים מכוסים בכתב יד זעיר. במשך כל הקריאה אני לא מצליחה לגרש ממוחי מחשבה אחת סוררת. איך האותיות הקטנטנות על הדף עומדות בניגוד גמור ומוחלט לגודל האיבר. ואיך בכל זאת שניהם חדרו הכי עמוק שבכלל אפשר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
