כל הלילה קטעו לי את החלומות צופרי הערפל שעלו מן הים . צפירות קצובות אך לא מפלחות. צפירות סמיכות ונמוכות. כמו ענן. מיכליות ענק עומדות באוקינוס ומודיעות על עצמן מתוך האין. בבוקר מוקדם יצאתי לרכיבה על עננים של צמר גפן שירדו לריצפה ואז הבנתי שלאניות יש יתרון עלי. לי אין צופרים, רק זיכרון חרוט בגבי של זוג עיניים מודאגות ששלחו אותי לדרכי. נאלצתי לשוב על עקבותי כי לא היה מצדדי ולא מלפני ולא מאחורי עד כדי כך שיכול להיות מאוחר מדי.
כל הסמיך הזה הזכיר לי איך לפני מה שנדמה כהמון שנים, ביום שהוא הגיע, ישבנו על בול עץ בחוף בתוך צמר ערפילי. מסביב היה כלום ובאמצע היו עיניים בוחנות וסיגריות בוערות. אנחנו היינו הצופרים שהודענו על קיומנו מתוך האין. היום כשספרנו גילינו שחלפו ימים ולא שנים וזה מדהים. ערפל ותעתועים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
