בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

נשבענו אמונים בפרטים הקטנים והנה אני חייבת לעדכן אותך בכל אותם הפירורים שנשמטו אל הריצפה בשיחה האחרונה.

אז היום נסעתי לסופר הגדול הרחוק. פעם ראשונה בחצי שנה בלעדיך. ארזתי לבד בקופה את שני התיקים הכחולים הגדולים ואני חושבת שהייתי די יעילה. כמובן שלא סגרתי אותם. בתור מחאה. זו הרי היה התפקיד ההתעקשותי שלך. אז מה אם שכחתי פריט אחד בקופה, אה ושקית העדשים שהתפזרה על הריצפה. טוב נו, וגם הלחם שהגיע הביתה במצב של פיתה דקה. ככה זה בלי אתה.

אתמול בהפסקה, בפעם הראשונה ישבתי עם ג'וני לקפה בבית הקפה שממול. ההוא שהיה שלי ושלך. ועברה שם בחורה. ועוד אחת. ופתאום בכלל לא הסתכלנו לה על התחת, זאת אומרת אני הסתכלתי כבר מתוך הרגל, ולא אמרנו מה ואיפה אפשר לעשות לה, רק אני חשבתי על זה בלב וזה היה לי מוזר. זה היה לי אחר, כמעט חסר.

שמיכת הפוך שהחזרת לי עדיין באוטו מאחור. מתגלגלת מצד לצד כמו גלגל קוצני במדבר סחוף רוחות בכל פעם שאני עושה את מסלול ראלי הפרעונים שלנו. ובכלל סתמו כמעט את כל הבורות. לא בא לי לקחת אותה הביתה ואין לי אפילו הסבר. היד פשוט לא נשלחת לאחור.

עץ השזיף בגינה, זה שליד הנדנדה כבר פורח בלבן. בניין כפיסי העץ שבונים מאחור מעבר לגדר כבר הגיע לקומה השנייה. ממש בגובה חלון המטבח. עכשיו כשאני רוקדת מעל סיר הברוקולי לצלילי השירים הנחותים שאני מוצאת ביוטיוב זה לגמרי מרגיש כמו הופעה עם קהל.

במקרה שזה הטריד אותך אז המברג הצהוב עדיין תקוע בניאגרה אחרי ששברת את הידית. אין כזו להשיג. צריך להחליף את כל הפאקינג ניאגרה. (אני נקרעת מצחוק כשאני כותבת את זה). זהו, זה למחלקת מצפונך למקרה שהוא היה נקי מדי.

אה ולא שכחתי לקנות אפילו חרדל צהוב חדש כמו ההוא שאתה אוהב למרות שעכשיו אין מי שינענע את הבקבוק בפראות כשאני פוחדת שתכף תהייה שליכטה של צהוב על התיקרה.

אתמול, ז'אן קלוד, ההוא של הספרים שאוסף ג'אנק ובקבוקים בא לעבודה לתת לי "שמונה מפתחות לאושר". דף פשוט מצולם בשחור ולבן ועם העט שלי הוא הוסיף חתימה והקדשה. אני לא צריכה לספר לך מי עשה מזה מטעמים ואיך רציתי להראות את זה לך.

בכל פעם שאני מוציאה את הפלאפון לחייג יוצאות לי קודם כל הספרות של המספר שלך.

אז כן. אני עדיין מדי פעם חושבת על דברים או מסתובבת במקומות מסויימים והעיניים שלי מתמלאות בדמעות. אבל חשבתי היום על איך אני בסך הכל בסדר. וגם אתה. לגמרי. ואני חושבת שאנחנו צריכים להיות צמד קרפדות גאות. אני חושבת שחצינו את כל הכבישים הסואנים בדיוק במקומות הנכונים והצלחנו לרוץ יפה בין המכוניות הדוהרות .