קצת נעלמתי. אין לי מושג לאן. אם מישהו מוצא אותי הוא מתבקש להחזיר אותי לעצמי ואם אפשר באותה הזדמנות גם לאסוף את כל המילים שהתפזרו לי כמו תפוזים מסל קרוע. הן בטח מתגלגלות אי שם לצידי. הן חסרות לי.
קשה לי המחשבה שכל הגברים בחיי נעלמו, נסעו, או יצאו לחופשה. היתכן שהמילולי הופכת שקופה ושקטה כשאין גברים בסביבתה? האם רק הגברים שבחיי משמשים לי להשראה? נאאאאאאא.
אני יודעת איפה אני. מתעברת חזרה בבטן אימי.
שלשום, כשנשענו על המכונית אחרי שיצאנו מהפאב רציתי לומר לג'וני שלושה דברים. אחד שאם הוא הולך למחרת לזיין את ג'ולי שלא ישכח לשים קנדום. השני שיחזיק לי אצבעות שבוע הבא ביום ראשון והשלישי שידע שהוא יחסר לי כשהוא בחופשה. אבל שכחתי. ככה זה כשאני קצת שיכורה. הכל בא לי בדיליי ונזכרתי בזה רק בדרך הביתה. במקום זה רק התחבקנו חיבוק של חברים ונסענו. הוא חתיכת מוזר הג'וני הזה.
היה איזה שלב שהסתכלנו על שולחן אחד. ישבה שם בלונדינית ולידה שני בחורים ובצד השני של השולחן עוד שלושה בחורים. טרף אחד ושישה ציידים. אנחנו עמדנו בחוץ והם ישבו בפנים. אמרתי לו, "תראה, היא משחקת בשער, מישהו הולך להיות בר מזל הערב". אני הימרתי על הבחור שישב מולה אבל רחוק ממנה. סתם, ככה היה נראה לי, שהוא מתאים בשבילה.
לא עברה דקה והבחור שהמרתי עליו החליף מקום עם החבר שלו ובא לשבת ממש מולה. מסכן השער שלה. אם קודם היא ליטפה לעצמה אותו בעדינות באותו שלב היא כבר התעללה בו עד סכנת תלישה. עם מוזר זה בנות. אבל לפעמים אנחנו כל כך צפויות.
היום בהפסקה בעבודה יצאתי לחניה להסניף קצת שמש. מצאתי שם את מרי המיואשת. מרי שאף פעם אין לי מושג איך להתחיל בכלל להסביר לה איך מבדילים בין סקס לאהבה. היא קוראת בחורים כמו שאני קוראת מפה. (הפוך). היא כזו ילדה אבודה. פתאום עברה שם גם שילה ונעצרה. ואז הגיע דן הכושי עם האוטו הענק והמוזיקה החזקה והתחלתי לנענע בריקודים. ככה, כל זה באמצע היום באמצע החניה. לפעמים, נחמד לי עד הזוי לי שם בעבודה.
אבל בתכלס אני שקועה ותקועה בתוך חרא. באופן מילולי. השירותים סתומים ואין מושיע. איפה איפה הוא הגבר שלי. מבחינתי זה תמיד היה אפילו יותר מלגיטימי שאחד מאיתנו יעשה טיולי אופניים, רפטינג וג'יפים בהרים של ארץ רחוקה והשני יטפל בחרא ובסתימה, אבל הפוך! הפוך! מישהו התבלבל כאן בליהוק ההצגה.
עד כאן קיטורי המילולי שמתרגלת חיים באלכסון לתקופה קצובה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
