אני מרוחה על הספה מסריחה ממשחה שמרחתי על הירכיים. משחה טבעית חריפה שכזו. שורפת וקרה. לא נראה לי שהיא בכלל עוזרת אבל היא מסריחה יפה. תראו לי גרם מדרגות ואראה לכם פנים מכורכמות.
נדמה לי שפעם כבר הזכרתי כאן את השירים הנחותים שאני שומעת ביוטיוב ומנענעים לי את העכוז. אז לא רק שטעמי המוזיקלי קלוקל אני גם סתומה שלא יודעת להוריד שירים באימיול. לפני יומיים בצר לי כמעט ופניתי לעזרה מעל דפי הבלוג כדי שמישהו מכם ישלח לי אותם במייל וכך אוכל להוריד אותם לאיי טיונס שלי. אבל התביישתי. אם יש אי שם מי שחושב שאני בחורה אינטלגנטית עם טעם מוזיקלי משובח לא רציתי לנפץ את התדמית הזו. בסוף פניתי בבקשה נרגשת לבעל הכוס הירוקה מעבר לים שנרתם למשימה תוך עיקום אף שהוא ניסה להסתיר בגבורה אך ללא הצלחה והוא שלח לי את שני השירים בהם חפצה נפשי תוך שהוא מסב את תשומת ליבי שאחד מהשירים לא רק שהוא קלוקל הוא גם מיושן להפליא.
אבל אני שמחה שהתעקשתי. השיר הזה כל כך הצדיק את עצמו היום.
קילומטר שלושים וחמש אני מגיעה לגשר שיש לי איתו חשבון אישי. במרתון הראשון לפני שנתיים לא יכולתי לו ועליתי אותו בהליכה. היום, זה בדיוק היה השלב לשים את האוזניות באוזניים בפול ווליום, במקרה זה היה בדיוקבדיוק על השיר המדובר. אני בטוחה שאלו שעמדו בצדדים יעידו שרצתי אבל אני אומרת לכם שעפתי. כנפיים היו לי. לא רק שעליתי את הגשר בריצה גם עברתי מלא אנשים בדרך. המוזיקה מילאה לי את האוזניים, הגשם מילא לי את העיניים והייתי בטריפ, בעולם אחר לגמרי. עד קו הסיום, הייתי בתעופה. ברור שזה לא היה רק מהקטע האחרון הזה, אבל כשחציתי את קו הסיום והסתכלתי על השעון כמעט נחנקתי מהפתעה. שיפרתי את הזמן של שני המרתונים הקודמים שלי בעשרים דקות! (בחיי שזה המון).
אחרי כשחוצים את קו הסיום מקבלים מדליה וניילון גדול להתכסות. ממשיכים כמו פרות במכלאה עד שבסוף נכנסים לבניין גדול. שם מקבלים גם חולצה. ואז עוברים למתחם שבו מחכים חברים ומשפחות. ואני התבלבלתי, עברתי למתחם של המשפחות משם כבר אין דרך חזרה לפני שלקחתי לאכול. לא קלטתי שגם האוכל שם. אין עוגמת נפש יותר גדולה מלוותר בטמטום על התפוזים ובייגלים ועוגיות ובננות ושוקו שפינטזתי עליהם כמעט כל הדרך כולה. ומשפחה וחברים ממילא לא היו שם. אז התעטפתי לי בניילון הכחול ויצאתי חזרה לגשם וחציתי לאיטי גשר ענק אחר לחפש את המכונית שהחנתי בבוקר אי שם בצד השני.
והייתי שמחה וגאה. כי באתי בבוקר אחרי שבוע מלא עבודה, ורצתי ריצה טובה, וסיימתי, והלכתי לבד לאוטו לנהוג הביתה חזרה. והייתי גם קצת קצת עצובה. כי הלכתי לבד לאוטו לנהוג הביתה חזרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
