וסופהשבוע האחרון שוב נסעתי לשלושה ימים. הפעם במוצהר לצורך אימונים כך שאין לי קיטורים על דברים שלא מתערבבים. המון קילומטרים של אספלט. באוטו, באופניים, ומתחת לנעלי הריצה. מה שהיה לי מוזר בנסיעה הזו, שהיא נועדה לצורך אימון בתנאי מזג אוויר חמים. זה מצחיק אותי. אני, מילולי, צברית, ים תיכונית, בת ימית, חום יולי אוגוסט הרי זורם בעורקי מאז ומתמיד. מה לי ולקנדים האלו שלא יודעים חום מהו. אבל זהו זה. התלפלפתי. אחרי חמישה קייצים כאן גם אני כמו כל קנדי ממוצע צריכה להרגיל את הגוף מחדש לתנאי מזג אוויר חמים. והו כמה חם היה. כמות המים שהכנסתי לתוכי שווה בערך לכמות המים ששפכתי על ראשי ואולי ביחד הם שווים לכמות הזיעה שהוצאתי מגופי. באמת שכבר שכחתי איך זה כשהאוויר עומד, החום קופח על הראש, הדופק הולם ברקות וכלום לא זז. שכחתי איך זה לרוץ על שביל חם ויבש, הצוקים מסביב חשופים, האבק עולה מהרגליים הבוטשות ונחש ארוך וחום חוצה את השביל. היה קטע ששלט ברזל תלוי בצד הדרך התנדנד מרוח בלתי מורגשת וחרק על הסטנד החלוד שלו. לגמרי הרגשתי שאני בסצינה מהסרט קפה בגדד.
אני מודה. עולם חום בחום שכזה נדמה בעיני לעולם בלי תקווה.
ובכל זאת שונה הקיץ הזה מכל הקייצים. בדרך כלל אני נובלת בצהוב החם ופורחת באפור הרטוב. באמת שאישה של אפור אנוכי. אבל יש משהו בקיץ הנוכחי שמוציא ממני דברים שכבר אינם אני. הציפורניים של משוכות, יש לי טבעת באצבע \של כף רגל שמאל וצמיד על קרסול רגל ימין. מכל הרכיבות והריצות אני שזופה כמו איכרה והשער שלי קלוע כולו צמות קטנות כמו של כושית עברייה. אז אני רק צריכה שמישהו יזכיר לי שאני לא בת שש עשרה יותר כדי שזה לא ייגמר כאן רע.
ודבר אחרון והכי חשוב ממולץ בכל חום הקיץ. פעם הוא שכר כאן חלקה בדף התגובות שלי. הוא היה אורח של קבע ותמיד רצוי. מאז הוא כבר קנה בבעלות מלאה חלקה של קבע גם בתוך הנשמה שלי. אבל עכשיו יש לו בית משלו למילים המופלאות שלו. זו היתה בשבילי הפתעה עצומה ומאוד מאוד שמחה. אין לי מושג מה הוא יבחר לכתוב שם מכל המילים המשונות והמופלאות שלו שלמדתי כל כך לאהוב, אבל אני בטוחה שזה יהייה טוב כי הוא ממילא לא יודע אחרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
