אמול הנעתי את עצמי. כמו שמניעים מכונית אחרי שבועיים של חופשה. יצאתי לריצה כדי לבדוק שהציריה לא דופקת, שהבוכונות עובדות, שאין סתימות ושמשאבת האוויר עדיין עובדת בריאות. הכל כשורה. החורף הזה, הבטחתי לגופי שכל כך היה שם בשבילי, הרבה יוגה. תנועות ארוכות, נשימות עמוקות, גפיים גמישות, התנכסות פנימה וערבול הנשימה והנשמה אחרי כל ה"אומצה אומצה" של התקופה האחרונה. ההבדל בין אימונים אינטנסיביים לבין יוגה הוא כמו ההבדל בין זיון ללעשות אהבה. עם שניהם אין לי בעיה, אבל זה תמיד השילוב והמינון הנכון שמשלים את התמונה.
הסתיו כבר דוחף אצבעות שמנמנות בין שלבי תריסי הקיץ המאובקים. אז מהר מהר גנבנו עוד יומיים של אוהל ושמיים לפני שהימים האלו מסתיימים. בזמן שאנחנו הינו עסוקים בלגנוב לילה של קיץ מישהו אחר גנב מאיתנו את כל האלכוהול, העוגיות והממתקים. ככה זה כנראה, כל אחד גונב לפעמים את מה שהוא צריך באותו רגע בחיים.
כששואלים אותי מה אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה אני מתבוננת בערימת התכניות ובכל הדברים שאני רוצה. אבל כשאני בוהה בהם יותר משניה כולם מתפוגגים ונשארת רק אחת בודדה. לא מקורית, לא צינית וקצת פולניה. בריאות. זה כל מה שאני מבקשת, להשאר בריאה. כל השאר-עלי. אני הרי כבר ילדה גדולה.
ולכולכם כאן אני מאחלת שנה טובה ועוטפת אותה בסרט ענקי של תודה. נתתם לי המון. עכשיו ותמיד. אני כבר מזמן למדתי ויודעת , שלבד, בלי אלו שסביבי, הקשה יותר קשה, העצוב יותר אפור והשמחה פחות שמחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
