היא צעדה נמרצות לקופה מספר 6. אחריה מתגלגת עגלה מלאה במוצרים. היא עטופה בכל הסממנים. השער הבלונדיני המוקפד, הציפורניים המשוכות, האיפור, החליפה, ועקבי הנעליים שנוקשים נוכחות קצבית על הרצפה. עכשיו זה לא שהיא קוסמת או משהו והעגלה מלבד מתגלגת אחריה, זה פשוט שהיתה שם עוד אישה בקצה העגלה. אחרת, שחרחורת, מלוכסנת, בנעליים שטוחות ובג'ינס, נושאת ילד בלונדיני על חזה וביד הפנויה דוחפת את העגלה.
הקופאית שהתחילה להעביר את המוצרים שאלה את הגברת הראשונה אם תצטרך היום עזרה לאוטו. מן שירות כזה שכאן מציעים. היא חייכה וענתה שלא, מה פתאום, הן הרי שתיים והן יכולות בעצמן. בעודה אומרת את זה היא מוציאה מתיק העור שלה אחד מצעצועי האלקטרוניקה, אייפאלם או פאלםפוד או מיניפאקינגלוד ומעיינת בו בריכוז, טופחת בעיפרון האלקטרוני מדי פעם, מחכה עד שיסתיימו שם בקופה העניינים. האישה השנייה עדיין מחזיקה את הילד הבלונדיני על יד אחת, מעמיסה את כל השקיות חזרה לעגלה בקצה הקופה. היו לה שם מוצרים במעל 200 דולר וזה די הרבה שקיות להעמסה.
הילד הבלונדיני שואל אותה שאלות וקורא לה "אמא" והיא מתוך האלקטרוניקה עונה לו משהו בהסח הדעת ומנפנפת בידה.
ארנק מפואר נפתח, חושף שורות שיני פלסטיק מוזהבות שציפורניים אדומות מבצעות באחד מהן עקירה. היא משלמת ונוקשת נמרצות לבדה לעבר היציאה. סליחה, לא לבדה. אחריה מתגלגלים חרישית עגלה, ילד ועוד אישה.
אני שונאת את עצמי כשאני בזה לאנשים שאיני מכירה. אבל בזתי לה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
