אולי הוא בכלל עושה את זה בכוונה
יושב בעבודה ומדייק בשעה
קם ונכנס למכונית בדרכו חזרה.
בקצה אחר של העיר, היא עסוקה בעניינים
בהולכת, במוציאה, בדין ובדברים.
בינתיים הוא עוקף את כל הפקקים
מגיע הביתה ומחליף בגדים
גם היא מגיעה והם לרגע מצטלבים.
הוא יוצא לריצה.
יודע את הזמן, יודע את הדופק
יודע את השעה.
היא בבית. מכבה את היום ומדליקה את הערב
אוזל כבר כל האור שבחוץ
והנה, הוא מסיים כבר לרוץ
ויושב,
משקיט את מערכות הגוף.
היא פורשת על המיטה את בגדי העבודה
הוא כבר מתקרר והחורף חודר
הוא מתחיל לרעוד
היא מתפשטת ונוטלת את המגבת מהמתלה
צועדת למקלחת בשעה הקבועה שלה
עכשיו זו היא שכבר ממהרת לעבודה
הוא מגיח מבחוץ בדיוק באותה שנייה
מסכן ורועד, זקוק למקלחת חמה
והוא יודע שהיא יודעת
שלא משאירים בשטח
איש רועד על ריצפה.
הסכמה שמבט
וילון שמוסט
מיים זורמים
גופים נלפתים
עיניים נעצמות
אנחות נפלטות.
והסבון
הו, הסבון בכה מאוד
"צריך להפסיק להפגש ככה" הוא אומר
אבל את השעה המדוייקת לחזור מהריצה
הוא תמיד זוכר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
