חלומות של שינה, בדיוק כמו שוכני קרקעית האוקינוס, עליהם להוולד, להתקיים ולגווע במעמקים. מותר להם לעלות אל פני הזיכרון. אך זו צריכה להיות עלייה מבוקרת תוך איזון לחצים ושחרור רעלים. אלו החלומות שאינם יודעים את מקומם שקמים עלי להטריפני. חלומות שמתקיימים במי תודעה רדודים. כמעט ונוגעים בפני מי היקיצה. איתם אני נאבקת ולא יודעת אם כאן אני או שם. אני יודעת בחלום שאני ישנה אבל חולמת שאני ערה. מרגישה שעוד שנייה יקיץ הקץ על הנשימה. מנסה להשתחרר אבל נמשכת וננשכת ונשאבת ומוטלת כמו מטוטלת שכושפה. המאבק היה כל כך מתיש היום שכפיתי על עצמי לצוף על פני המים ולהרגיע נשימה. הייתי מדידטיבית מתוך התרדמה. בכל פעם שחשבתי שהנה, אני כבר ערה, הכובד באיברים והעיניים שלא נפקחו קבעו שיד מפלצת החלימה עדיין על העליונה.
אני אוהבת לישון. אבל היום זו היתה שינה גרועה. היא הלמה בי וחבטה בי והשליכה אותי במיאוס אל חופי העירות כולי שטופת זיעה.
מקלחת חמה. קפה קר. שוקולד. את כל אלו הייתי צריכה אחר כך כדי לנער אותה ממני, כדי למצוא קצת נחמה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
