כשזה לא בארץ ההבדל העיקרי הוא שזה נקודתי. זבנג וגמרנו. וזה בסדר מבחינתי. אין ת ק ו פ ת חגים. יש ערבחג. הא ותו לא. יש ארוחה, ולמחרת בבוקר פותחים את הדלת ונכנסת השגרה. היא קצת מפהקת היא קצת עייפה, אבל מופיעה עם הטרניג והטישרט האפורים, ויאללה לעבודה.
אבל היה נחמד. ג'ני הכינה את העוף, את הסלט ואת הירקות המבושלים. פילי הכינה את סלט הקינואה, פשטידת התרד ועוגת התפוחים. אני הכנתי אותו. והוא הכין את המרק ואת הקוסקוס עם הירקות. הכל היה טעים. אבל רגע גם לי היתה תרומה. אני הייתי המומחית לספנקינג רימונים. אף אחת לא ידעה יפה כמוני לחבוט להם בטוסיק עם כף של עץ ולהוציא את כל הגרעינים.
היום בבוקר נתקלתי במישהי יהודיה שמאוד התלהבה לספR לי איך היא חגגה את Rאש השנה (נו, היא מאלו שמדברים בריש שכזו) והיא התלהבה מזה שאוכלים חלה מתוקה עם צימוקים, ואני השתתקתי פתאום. שני לחמים הבאתי אתמול לארוחה. האחד עם פלפלים חריפים והשני שנקרא "בצק חמוץ". אופסי. אני מקווה שלא גרמתי שלכולם תהייה שנה חריפה שורפת וחמוצה רק בגלל שאני מאותגרת מנהגים.
למתנות יצאתי החנונה של הלייפ והבאתי לכולם ספרים. ההנאה של ללכת ולרכוש שמונה ספרים שונים האחד מהשני היתה פיתוי גדול והנאה צרופה.
זהו, אני סיימתי את החגים עד פסח. רק דרככם אמשיך לעבור את שאר החגים, את החופשים, את הגשרים, את הימים הנוראים, את הפקקים, את הכבישים הריקים ואת הסיפורים המשפחתיים. אז אל תשכחו לעדכן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
