
כשלא עושים כלום כדי לפתור בעיה זה מרגיז, אבל אותי גם מרגיז שכשכבר עושים משהו, עושים חצי עבודה. תשאלו היום כל ילד בגן והוא ידקלם לכם כמה שקיות ניילון של סופר זה רע. שקיות ניילון של סופר הן שק האיגרוף האולטימטיבי. חביבות התקשורת, חביבות השיחה, מרשרשות בכל תנועה ירוקה. וטוב שכך. מגיע להן. הן הרוויחו את זה ביושר. כשחושבים על זה הם מוצר די מופלא. ,זול יחסית ליצור, נח לשימוש, קל לנשיאה. כל כך מופלא עד שהוא התעלה על עצמו, הציף את העולם, התרבה כחול אשר על שפת הים, ניתן לכל דורש כמעט בחינם, ובסוף חייו הוא הוא גם לא נעלם. ואיזה מסכנים הברווזים שנחנקים בסוף היום.
אז מה מרגיז אותי? זה שבזמן שכל זה קורה יושבות להן שקיות הנייר החומות אי שם בקופה מתפוצצות מצחוק וכל פעם שמישהו מסתכל עליהן עושות פרצוף תמים וידידותי לסביבה. מינמום הפלסטיק היא הפרוצה והן הברה. שוב ושוב אני רואה אנשים שאכפת להם, מעקמים את האף על שקית הפלסטיק החבוטה ובוחרים בגאון בשקית הנייר החומה. הם עשו מעשה טוב היום למען הסביבה. וזה לא נכון! פשוט לא נכון! אז את מי אני מאשימה? את התקשורת את רשתות השיווק ואת ההסברה. המידע לא מגיע בצורה מאוזנת ונכונה.
אף אחד לא מספר למשל שייצור שקיות נייר צורך אנרגיה הרבה יותר גבוהה מיצור שקיות פלסטיק. (ייצור= זיהום) כריתת העצים, הובלה, יבוש, פירוק, חימום בטמפרטורה גבוהה, הכל משאיר עקבות הרבה יותר גדולות מהפלסטיק שהוא מן מוצר לוואי מייצור נפט שמשתמש בחשמל בעיקר. ושוב לא שהוא תמים הפלסטיק, אבל הוא צורך אנרגיה יותר נמוכה. זיהום אוויר ומים למשל גבוה ב70% מנייר מאשר מפלסטיק. "אבל הי, את הנייר אנחנו ממחזרים", אנשים אומרים. נכון. אבל גם את הפלסטיק ממחזרים. חלק מהאנשים אפילו לא מודעים לזה. לפחות סוג מסויים של פלסטיק ניתן למחזר. חוץ מזה מחזור היא לא מילת קסם. גם לה יש מחיר זיהומי כשלעצמה. למחזר נייר צורך 91% יותר אנרגיה מאשר למחזר פלסטיק למשל.
גם במזבלות אגב, וחרף המחזור הרוב המכריע גם של נייר וגם של פלסטיק מסיים במזבלות, הנייר תופס הררררבה יותר מקום ונפח מה שמגדיל גם את כמות ההובלה וגם נפח הזיבליה.
אכן הפלסטיק לא נעלם ונייר, בסופו של דבר כן. אבל מאוד בסופו של דבר. שנים מאוד ארוכות. היום במזבלות המודרניות כשהזבל נקבר עמוק באדמה, לאוויר ולשמש שחיוניים לפירוק והרקבה אין כל כך גישה . לכן לוקח המון שנים.
בתכלס, אין עדיין שורה תחתונה אם עדיף ניילון או נייר בסופר. עוד לא הגיעו לנוסחה שתשווה את כל הפרמטרים שיקבעו מה מזיק יותר. גדולים וחכמים ממני עוד חוקרים ורבים ומחפשים מסקנה. אבל על דבר אחד אין ויכוח. שניהם מזיקים. זו נבלה וזו טרפה. ולכן אני חושבת שהם צריכים יחסי ציבור שווים. אני לא מבינה איך זה שאחד חומק מתחת לרדאר בעוד השני לוקח עליו לבדו את תפקיד הילד הרע.
כל כך הרבה מאמצים, משאבים,דיונים, החלטות, מיסים וכספים מעורבים בנסיון לחנך מחדש את ציבור הצרכנים. אז לא עדיף מעכשיו לצייר את התמונה כולה, לחסל את שניהם באותה ירייה לפני שיתכסו השמים בשקיות נייר שמנמנות שיחליפו את ערפילי שקיות הפלסטיק השברריות? בחיי שאני לא מבינה.
כמובן שתיקי בד רב -שימושיים הם התשובה הנכונה.