בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

ארזתי תיק קטן טן טן.

בגדים כובע וכפפות, מעיל קצר, ספר עבה ומגפיים גבוהות. כאילו, רק כאילו הייתי איזו כוסית חסרת דאגות.

לא שכחתי גם נעלי ריצה. אנסה לקנות את סנטרל פארק בהקפה.

חמישה ימים, תפוח גדול, ביסים קטנים.

אחד מנהטן, אחת מילולי, ומארץ הקודש אחת חברה.

זה היה אחד הערבים היותר מוזרים להבעיר בהם מדורה. כפור אימים בחוץ, רוח קרה. מצד שני זה נורמאלי שלא כל דבר הוא נורמאלי אתך. אנחנו סנדוויץ בין שתי שמיכות, להבות כתומות, תה רותח ועיניים רושפות. איזה מן יום מוזר שבו אתה תביט בי ואני אביט בך. נדמה לי שברקע התנגנה איזו מנגינה מחלונות הבית הסמוך. לא ידעתי לזהות עם סלסולי זימרה אלו או שמא היה זה העשן. כמו שני הומלסים בלי החבית, כמו שתי חביות בלי התחתית. הפנים נראו קצת אחרת באור הלהבה. כשנגמרו העצים נשארו הכוכבים וקיפלנו את השמיכה. השתנת על גחלים לוחשות ואני ספרתי שמונה מדרגות. כמה חם בבית. מה זה הטירוף הזה באמצע החורף מדורות?

"את רוצה מסאג'?"

"לא."

"אבל למה? את אוהבת מסאג'.

"כן, אבל לא בא לי להזדיין עכשיו וזה הרי אותו דבר."

"זה לא יפה, את ממש מעליבה, את יודעת שאני מוכן לתת לך גם ללא תמורה."

"טוב, בסדר" אני מתרצה.

הוא הופך אותי על הבטן, מוריד לי את החולצה, מתיישב לי על התחת, הוא יודע את העבודה. מהר מאוד אני מרגישה את הזין שלו מתקשה עלי בין העכוזים. אני מתעלמת. אני הרי הזהרתי, זה לא ענייני. עוצמת עיניים, מתרפה, מגרגרת כחתולה. הוא מפשיל לי את המכנסיים רק כדי לעסות לי את הרגליים. נכון שהזהרתי? ממני לא תבוא הישועה. כשהוא מסיים שם הוא הופך אותי על הגב. כדי להגיע בנוחות לירכיים, לשוקיים ולכפות הרגליים הוא מתיישב עלי באזור החזה עם המבט לכיוון הרגליים. הזיקפה שלו מאוד קרובה לי לפנים יחסית לאחת שלא בעניינים. על מי אני בכלל עובדת. בידיים עדינות אני מרימה קצת את עכוזו מכוונת אותו מעל פני כדי לאפשר לעצמי מרחב גישה אווירי. "שום דבר, שום דבר" אני מצננת, "רק אלקק שם קצת באזור האשכים, אתה תמשיך בעבודה." כמו מוסכניקית שמתגלגלת אל מתחת למכונית אני מגרזת משמנת ומרטיבה לו שם את כל החלקים. בשל בעית זוויות וכיוונים אין שום סיכוי שאוכל ככה להכיל בפי את כל הצירייה. "תגיד" אני לוחשת, "אפשר שנתהפך, שאתה תהייה המוסכניק? אני חושבת שיש לי נזילה. "חשבתי שאת לא בעניין" הוא מפגין שליטה. איפון קצר במקום תשובה, הוא למטה, אני למעלה, לי יש פה מלא שמחה, הוא סותם במהירות עם הלשון כל סימן לדליפה. "ראשים מדברים" זה לא בהכרח שם של להקה ולשפוך לאגר זה לא בהכרח דבר רע.

"אין לך מילה בכלל את".

"בטח שיש לי. אמרתי שלא בא לי להזדיין וזיון לא היה."