בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

jason carswell

לחופש מובנים רבים ופנים שונות. ויש חופש אחד שהוא דווקא לא של לבד, הוא חופש של הצלבות. החופש לעמוד עירום ועריה, בלי כיסוי ובלי עטיפה, מרובבת בפגמים של חיים מוכתמת בחבורות ובשריטות של שנים ולהשתקף בדיוק ככה, כמו שאני, בתוך מבט של עיניים אוהבות. עם המבט הזה, בעוצמה של קלע אתה משחרר אותי לתוך תוכך. שחרור של לפרוש ידיים, של לעצום עיניים, של לדאות למקומות בהן אין גבולות.  לא בכנפי המוּשלמוּת שאין בי אלא ביכולת שאתה נותן לי, בתוך האהבה הזאת, פשוט להיות.

לעיתים נדמה לי שאני נעה מהר מדי. עושה מעברים חדים מדי. הלילות האחרונים כבדים, החלומות משונים, התפרים משוננים. לפעמים אני חושבת שאני צריכה להאט קצת. שום דבר רע לא קרה. זו אני מתוכי מערבבת דברים ומחפשת להיכן לנקז עודפים. התבלבלתי קצת.

גם בשלבים מאוחרים בחיים, גם כשזה כבר לא ממש משנה למהלך התקין של העניינים, עדיין נאספים לי הדברים שאני אוהבת בגברים. כשישבנו שם למעלה על ההר, זה עם הרוח והנוף הנהדר, הלכתי לישון על שולחן מעץ מתחרדנת בשמש החמה. כשהתעוררתי באתי וישבתי לידו. הוא התעסק בבנזניה. פתאום נפלו עיני על ערכת התה שלו. וואו. אני יכולה לנסות ולחפש מילים יפות ועמוקות. אבל האמת היא שפשוט נשפכתי. ערכה משופצרת, מאובזרת, הכל מעשה ידיים אהבה והבנה. התיק שנתפר לבד, המחיצות שהופרדו, התבלינים שנאספו, הקופסאות שנשמרו. שום דבר קנוי, שום דבר פלצני, הכל בסיסי משופשף ואמיתי. תחשבו שאני מפגרת תחשבו שאני ילדה אבל זה ממילא חסר שליטה. אני רואה כזה דבר אצל מישהו אני לגמרי נמסה. לו היתה זו אהבה זה היה הרגע בו הייתי מתאהבת בו מחדש, לו היתה זו תאווה זה היה הרגע שבו הייתי מפשילה מכנסיו. במציאות הגיעה משפחה ערבית באוטו גדול חנתה לנו בערך על קצות האצבעות פרקה שמונה טון בשר מנגל וסירים, הדליקה מדורה תוך חצי שניה, התעלמה מקיומנו בשיא של פרצופים אטומים למרות שכל שאר ההר היה לגמרי ריק מאנשים.

אלוהים לא מעמיד אותי במבחנים.

וזה לא שלא הבאתי מזוודה. בוודאי שהבאתי. היו בה ג'ינס כהה וג'ינס בהיר, טריקו כחולה, טריקו לבנה, טריקו שחורה, טריקו אדומה, טריקו... טוב נו הבנתם, שום פריט שמתאים לחתונה של חברה. אז עינב השאילה לי שימלה. שחורה ארוכה עם שני שסעים בצידה. השסעים התגלו כמעולים ומועילים. שעה אחרי החתונה במגפיים חלוצות עם אוטו מחופר בחולות זה היה מאוד נח לקשור אותה לצדדים בגובה תחתונים בזמן שבאת חפירה פינינו דרך לגלגלים. דגדוג כף רגלי על חספוס דוושת הגז ביציאה מההתחפרות נעם לי כמו מגע החול עצמו מתחת לרגליים היחפות. תפוחי האדמה המושחרים מהמדורה ערבו לי הרבה יותר מהאוכל המשובח שהיה בחתונה. כל כך, כל כך התגעגעתי לעצום עיניים על חול רך של ים בתוך שק שינה ליד מדורה ולהתעורר לתוך הכחול הגדול הזה.

פעם נוספת ובוודאי לא האחרונה אני מוצאת עצמי תוהה אם כבר אמרתי תודה.