בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

אני לא צריכה לשמוע את הקריאות מסביב. לבד אני מזהה כשעולה התקפה. מורידה את הראש ועולה למעלה. אין שום צורך שאשאר שם כשהכל נשבר, כשהקצף יוצא, כשזה קובר ומערבל. זה מותיר אותי תשושה בלי אוויר לנשימה. ממילא לא שלי, למה שאסבול.

לא. אני זריזה. עולה למעלה, מחכה. רוצה אחד שלם. רוצה מהתחלה.

__________________________________________________________

לאנשים כמעט כמו לציפורים יש עונת נדודים. בבוקר לקחתי את "היא" לשדה התעופה. טסה לה לחודש, נעלמה. אמרה משהו על אחות, בית על אגם, מקום יותר חם. יופי, בשביל זה עוזבים חברה?

עוד יומיים גלי תיכנס לאוטו שלה ותיסע. לחמישה שבועות היא נוסעת- מיני מסע. זאת טסה וזאת תיסע. הלו, מה קרה? גם בתור אחת (ואולי דווקא בגלל) שצורכת לבד בכמות לא קטנה אני בהחלט בפאניקה קלה. עם מי אדבר תקופה כה ארוכה?

אני בקטן. אשוב עוד שלושה ימים.

לא הצלחתי להרדם. מאחורי גדר השינה כבר הצטופף לו עדר כבשים מוכן לספירה. לפני שפתחתי להם את השער עוד ניסיתי לחשוב למה בעצם כבשה ושינה הם שילוב מנצח. ניסיתי להשוות לשילובים מנצחים אחרים, אישיים, כדי לפצח את הסוד. לא הצלחתי להגיע לשום מסקנה. אבל נשארתי עם הרשימה. חלק מהשילובים כבר אינם רלוונטיים אך מקומם שמור, חלקם בוודאי נראה לא ברור אבל הם בהחלט מהווים את "השילובים השוליים המנצחים בכל הזמנים":

לפעמים אני נורא רוצה להגיב. להגיד. אבל בסוף שותקת.

פוחדת שהמילים שלי לא יתקבלו בברכה. יהיו למעמסה, לטירדה.

אחר כך אני תוהה. אם יש לי אינסטיקטים טובים, זיהוי הרגע הנכון לביצוע בריחה בשתיקה, לחוש מתי אני לא רצויה או שאני סתם מפסידה כי אני פחדנית שנעלבת בקלות. אובר רגישה.

אין לו ניסיון בשייט אבל יש לו יאכטה. לי אין יאכטה אבל יש לי ניסיון. אתמול הגיע אליו אורח יבשתי והוא החליט לקחת אותו להפלגה. הוא שאל אם אני יכולה להצטרף כי יצטרך עזרה. בטח שכן. הרי אני, פריקית של מלח, שרמוטה של ים. את שרותי כנערת סיפון אני נותנת לכל דורש ובחינם.

תנו לי בירה בסוף ההפלגה אני כבר אעשה את שאר העבודה.

אז היה שקט והיתה רוח והיו מפרשים והייתי מרוצה.

רק האורח היה מסכן. נראה שהוא מיצה את העניין בערך בהתחלה.

לזכותו יאמר שהוא שהוא ישב בשקט שעות עד שהחלטנו לחזור חזרה.

בבוקר בדרך למרינה קרתה לי באוטו תאונה (מישהו נכנס בי מאחורה, בקטנה). בערב כשנסעתי הביתה עליתי על הכביש המהיר לכיוון מזרח במקום לכיוון מערב והצלחתי לגבב על זה טעויות שהאריכו לי את הדרך בשנה .

אבל גם אלו לא הרסו לי את החוויה.