בית מחסה לאותן המילים שנולדו ויצאו לאוויר העולם, ואיש אינו חפץ בהן מלבדי.

לבשתי את מכנסי פיג'מת הכבשים שלי והתרסקתי על הספה. אין כמו ערב שקט של תכניות טפשיות כתרופה לשרירים דואבים בחברתן השקטה של הכבשים. הטלפון צלצל והיה זה מסוג הצלצולים שאני מרגישה אותם מבפנים. עוד לפני שעניתי ידעתי שזהו, הגיע הזמן להיפרד בטרם עת מהכבשים. זו היתה "היא" וידעתי כבר קודם שהיה לה חרא של יום. חרא של יום לא מסיימים בבית לבד, חרא של יום מסיימים ביחד בפאב. השלכתי את הכבשים ויצאתי איתה לרעות בשדות זרים, להטביע יגונים. אבל החלטתי שבכך לא די. שבעת חרום אפילו הקיץ הוא ידיד ויש לנצל את ימיו האחרונים. אם אל הגשם יחזיק מעמד עוד קצת ויתאפק שלא להשתין כמו שהוא עשה היום, ניקח מחרתיים "היא" ואני את האוהלים וניסע אל הים, איפושהו שם, לשלושה ימים. שם היאוש  יעשה יותר נח אני בטוחה, אפילו אם זה לא לונדון ואפילו אם היאוש הוא לא שלי אלא שלה.

חברה גדולה עם הרבה עובדים עורכת מסיבה. אולם מפואר, שולחנות פזורים, נרות קטנים מהבהבים. גברים בחליפות נשים בשמלות. גושי בשר עצומים מובלים על ידי כובעים לבנים. סכינים נשלפות חושפות קרביים ורדרדים. גושי בשר קטנים עטים על צלחות שמעמידות בתורים את החליפות והשמלות. סלמונים משופדים, עופות צבעוניים, פסטלים שמנוניים הכל עטוף בנאומים, נוסטלגיות, מילים, תחזיות וסיפורים. להקה שרה שירי כיסוי לשירים משנות השמונים. אני שעומדת בפינה (בחצאית לא חלילה בשמלה) תופסת את ישבני נע לצלילי הלהקה , מצליפה בו מייד שיפסיק ונסוגה לחשכה.

לא עמד לי כוחי אפילו לחכות לקינוחים לא עמדה לי סבלנותי לדבר עם אנשים.

יצאתי לצינה שבחוץ ושאלתי את עצמי האם יכול להיות שהפכתי להיות צינית מדי? ואם צינית הוא שמי השני אז האם כלבה הוא שמי הפרטי?

למה אתה מעיר את המתים? לא לימדו אותך שהם חוזרים מעוותים? שהם הופכים לרוחות רפאים? מגייס לעזרתך את המילים. הן עובדות בשבילך כפועלות חרוצות חופרות בי עמוק, יעילות . מתעלמות ממה שנקרה בדרכן העיקר להגיע למטרה, לחפש פגרים של רגשות הנושאים את שמך. אתה הופך בהם, נושף בהם לראות מה עולל להם הזמן. הייתי צריכה לדעת שהיה עלי לקבור אותם עמוק ולא להשאיר אותם בפינה חמה. פינה חמה בלב היא כמו גחלים רוחשות בשאריות מדורה, עם הרוח הנכונה מתלקחת להבה. הלו, תעצור באדום. זה הדם שלי האדום הזה. אל לי להגרר אתך למחול שדים של רוחות רפאים. עזוב את הרגשות, השאר אותם מתים אתה מפחיד אותי כל כך.

קול קורא באפלה כנגד כח המשיכה.