חודשים של השקעה, ארגון, מחשבה סיפורית, איסוף ציוד וטלפונים הסתכמו לבסוף בשלושה ימים שהלחץ עלה בהם בהדרגה עד לשעה בו התחילה הסאגה. הפרק החמישי של הסאגה,שורה של משחקי תפקידים חיים הגדולים ביותר בארץ של הקהילה הישראלית (בעיקר), התקיים ב5 באוגוסט אבל בשבילינו, מארגני מבצר הנץ התחיל הרבה יותר מוקדם. משום שאין בכוחי ובמצב רוחי לתאר כעת את ההכנות המרובות לסאגה אתחיל לתאר את מעלליי דמותי במהלך המשחק ורק אוסיף כמה דברים.

שעות שינה  היווי מצרך יקר ובשבוע שלפני הסאגה ישנתי כמות שעות של לילה וחצי, עבודה פיסית מחזקת את הנפש, עבודה סיזיפית מחזקת את הפרזיטים. ובבניית המבצר שלנו במרכז האגם ללא פיסת צל היו הרבה כאלה, פרזיטים שכפיתת סנדות, דפיקת מסמרים והרמת ציליות היו בתחתית סדרד העדיפויות שלהם, כמה מקומות מתחת לקיטורים על אוכל. וכעת אין פליי:

אמיה, טוארדן, הערים החופשיות, מבצר הנץ. היותי שר הצבא לא התקבל יפה ע"י חלק מהלוחמים ונאלצתי להוכיח את עצמי מחדש ולהיות איתן אך לרכוש את אמונם בו זמנית. - אאעבור לאוף פליי כעת ואתאר את מעללי בשלל גופים בתקווה שתבינו משהו מכל זה.

לאחר התדרוך שהיה קצר באופן מפתיע, ושאליו הגענו אחרונים לאחר שלא התכוננו כראוי והיינו לבושים חלקית, התנהל הקרב הגדול. קרב זה היה ניסיון של צוות הסאגה לעשות משהו שלא נעשה בארץ ולהתחיל קרב המוני אדיר בתחילת משחק לצרכי צילום ואחרכך תעמולה חיובית. כשצעדתי שם כאשר הצבא צוער מאחורי בשלשות , הדגל של המבצר מונץ אל על וכולם ברוח קרב, ללא ספק הרגשתי מפקד בלעדי וחזק. בהגעתינו לשדה הקרב נאלצנו התייצבנו לצידי העיר שער שכללה בתוכה את גונדבאד עיר האורקים, קארדיה בני בריתינו ועיר הצוענים הגדולה, אינקידיום ארבס עיר של יצורי רשת וכמה אמזונות, רצוי להוסיף שלצידינו היתה טרבושט רצינית שעמדה לירות מאות פיסות ספוג על אויבינו בחזית השניה, אך מה הקאטצ'? שעה לפני הקרב הסתבר לנו שעוד בני ברית שלנו לוחמים בצד השני ושעקב חוסר תקשורת אנו ניאלץ להילחם נגד חברינו. אם כן היה עליי, סטארק, שר צבא הנץ לנהל מלחמה בצורה מאוד מסובכת. ההחלטה היתה שאנו נעמוד עם העיר שער אך בקרב למעשה לא נתקוף, נהיה הגנתיים מאוד ונמנע מהיתקלויות. לבסוף לאחר כל מיני תקריות של אנשים שנפלו על כבלים של חשמל וגרמו לחושך וחצים לא תקניים שהתעופפו באויר וגרמו להפסקות של הקרב, הקרב הסתיים, לא לפני ששחטנו את הצד השני בקלי קלות.

משם הגענו לעיר ולהפתעתינו המרובה כשאנחנו חוזרים למבצר הנץ גילינו ראש נושא קסדת ברזל מחודדת ושפם אומר לנו, העיר שלכם כבושה. מסתבר שאויבינו כבשו לנו את העיר בהיותינו בקרב, אך לאחר הרבה צעקות הם מפרים את החוקים ומאסטרים שהסבירו להם את העניין הגענו לעירינו והתחלנו בסאגה האמיתית. לאחר שהעיר עמדה על הרגליים הגיעו סוחרים מערים אחרות, כשלפתע נשמעו צעקות מבחוץ והתברר כי רצחו סוחר מעירינו כמה שודדים שהתחזו לסוחרים ושבינתיים הם ברחו. הוריתי לשני חיילים שיפטרלו בחוץ וכשנשמעו שוב צעקות יצא כל הצבא  והברחנו חבורה של 6-7 בנדיטים חזרה לעירם האפלה. לאחר מכן הדרכנו את הפונדקאי (ירין) להכין אוכל ואני, המלך(איתמר) ועוד כמה לוחמים יצאנו במשלחת לקראדיה כדי לברר מה קרה עם שלל הקרב שהיינו אמורים לקבל. בהיגיעינו מלכת הצוענים לא היהת שם אז אכלנו בפונדק באינקידיום ארבס שם התסכסכתי מעט עם הפונדקאי הזקן (ספארדה) שהגיש אוכל מזוויע ודרש כסף. המשכנו להסתובב ובסוף מצאנו את המלכה והיא סיכמה על שיירה שתוביל שק זהב לעירינו. חזרנו לעיר  ציווינו על חיילים שילוו את השיירה אך בעוד אנו נחים בעיר הגיעו שמועות שהשירה הותקפה וכך יצאנו הצבא לראות מה קורה, אולם לאף אחד לא היה מושג מה מתרחש. חלק אמרו שבני בריתינו לשעבר שהתקפנו בקרב הגדול אבל השתדלנו לא לגרום להם נזק, הנורדים הם השודדים וחלק אמרו שסתם בנדיטים שדדו את השיירה. כל מיני צבאות צמאים לדם הסתובבו והיינו באפס ידיעה אך מוכנים לקרב עם לא- משנה מי כשאז...

המשך יבוא