אסור לך להתנהג יותר כמו ילדה. אמנם יש בזה דברים טובים, יש לך מפתחות משלך לרכב, ההורים סומכים עלייך בעיניים עצומות, וכשמבקשים לראות תעודת זהות בקיוסק, כשאת קונה סיגריות, את שולפת את התעודת זהות בגאווה משולבת בהתרסה.

אבל אז מגיעים השלבים הפחות טובים: המכתב מביטוח לאומי, העמלות מהבנק, האחריות על המעשים, אי האפשרות לנהוג בחוסר מעשיות. אני מרגישה כמעט מטופשת כשאני מבינה שאני עדיין עם אותה הפרעת האכילה מכיתה ח', אבל רק כמעט.

ואת מפחדת למות,כי גם על ההפרעה שלך את לוקחת את מלוא האחריות. מתחת לגיל 18 שמרו עליי, דאגו לי, אשפזו אותי ללא רצוני .כרגע אני אחראית למעשי, אבל עדיין, ללא היסוס אני ממשיכה לעשות את הדברים הללו. כוחו של הרגל.

לנושא אחר, השמנתי.

השמנתי ואני מרגישה פרה נוראית, ולא טוב לי עם ההרגשה של השובע. עליתי ארבעה וחצי קילו ואני מרגישה רע עם זה, זה מה שאני עושה במקום לרדת? המחשבה הכי נוחה שעולה לי בראש זה לקחת את המשקל ולהשליך אותו למטה מהחלון. אין לי כח אליו יותר, הרס אותי כבר.

נו נו נו. מחר אני ביום נוזלים, להפחתת השומן המכוער.

ואז נראה כבר מה עושים.