אם לא היתה את האופציה לרשום טיוטות בפלאפון, כנראה שהיה צריך להמציא אותה.

הרהרתי היום באוטובוס, באירועי היום ואתמול, שהייתי באיזה ראיון עבודה נוסף בעיריה (יש שימוש כנראה, למטאטאי רחוב). הרבה פעמים כששואלים אותי ובכלל, אני מרגיש כמו ילד קטן שנכנס בטעות לגוף של מבוגר, זאת אומרת, מסתכל פעמים רבות על העולם בהתלהבות, סקרנות, נחמדות ונכונות לעזור, ולא קולט – וזה קורה לי הרבה פעמים כשאני מסתכל על עצמי בזמן הגילוח בבוקר – שאני בעצם מביט על עצמי ולא קולט שמביטות בי חזרה פנים מבוגרות של בן 30.  ולפעמים זה ילד ילד, אבל נותן עצות ותובנות על החיים, שבאות מאיזה מבוגר ציני ועייף שמנסה להסביר מה זה אחריות וחובה וכאלה דברים. קשה לי להחליט מתי אני כזה, ומתי אני כזה והקונפליקט הזה פשוט מעצבן. זה כמו שאני עד היום עוד לא קלטתי שאני בגיל הזה, לאחר שירות צבאי, לימודים בטכניון, כמה מערכות יחסים וזה. כמו שאני סובל מאיזה אמנזיה זמנית ואז נזכר מי אני ורץ, ממהר להדביק את העצמי השני שלמזלי הולך לאט ועל סוגשל טייס אוטומטי. לא יודע, הרבה אנשים לא יכולים להבין את זה. אני בטוח שאפילו אם תהיה לי עבודה מסודרת, משפחה וילד ואוטו, עדיין יהיה לי איזה חשק לבדוק למה זה לא פייר שהילד שלי מקבל כאלה צעצועים מגניבים ואני לא יכול כי אני "מבוגר". היי, מה אתה אוכל? מרשמלו? תביא תביא, לא פייר, אני אבא שלך, תביא אחד, אוי נו, בבקשה? אני מבטיח שאקנה לך אוטו במתנה, כן, אחד עם בטריה ושלט כזה, לא, אני לא אקח לך אותו, נו באמת, ככה אתה מכיר אותי? טוב אני אבקש ממך אותו רק פעמיים בשבוע, בימי ראשון וחמישי, מה, גם לזה אתה לא מאמין? אז מה צריך לקנות לך כדי שתאמין לי? ועוד אומרים שילדים עולים המון כסף, עכשיו אני מבין איך זה... איי איי, בזמני הכל היה יותר זול, תשמע לי. הילדים של היום יש להם המון דרישות! מפונקים, עם כל הצעצועים האלה. לי מקסימום היה מטוס עם קפיץ ונורא נהניתי, מה, הוא עוד בארגז? יאללה, קח את האוטו שלך, תן לי את המטוס. בעצם, העיסקה של ראשון חמישי עוד בתוקף? מעולה, ככה אבא אוהב אותך. תביא כף. ועכשיו תן לאבא לחפש את האוירון הזה בארגז.

בעצם, אולי זו הסיבה שאני צריך ילדה-מבוגרת בתור בת זוג, שגם היא נאלצת, לפעמים, להיות האחראית, שנינו נשמור ככה גם על השפיות, גם על הילדותיות, ומדי פעם לנזוף אחד בשני, בטון חינוכי, על זה שהוא או היא קצת התפרחחו להם ככה, בלי ששמנו לב, כי, הרי, חשוב מאוד להיות רציניים . כולם מכבדים אנשים רציניים, ובכל זאת, גם הגיל אומר משהו (בעיקר "תתנהג כמו בגילך!").

ולסיום: חלמתי לפני כמה ימים, מסיבה כלשהיא, שאני מככב ביפה והחנון, התוכנית של ערוץ 10 שנגמרה כבר מזמן והיא החדשות של הדג של אתמול, רק מה, אממה, כל היפות כולן היו כונפות שנראות עמו עינב בובליל, או, במקרה הטוב, כמו שפרה קורנפלד. מתלבשות כמו ערסיות של המשולש המקודש: בת-ים-ראשון-חולון (והסליחה עם אלה שגרות באיזור, ומוחות על שיוכן הנלוז), מדברות על לק בצבעים מזעזעים כמו סגול חציל או ורוד פוקסיה, וחושבות בקול איך לדפוק אחת את השניה בתחרויות, מה שרק מוכיח כמה הן מתוחכמות. אלה עוד החדשות הטובות. החדשות הפחות טובות, שחצי מהן ערביות משוממות (עם שומות), שרחוקות מרנין כרחוק הירח מהארץ. איך אני הגעתי לשם? בטח הייתי או ערבי, או שסתם עברתי את הבחינות בהצלחה יתרה, או שפשוט לא היו מתחרים אחרים. בעצם, לכו תסבירו לי מה לקחתי כדי להתקבל לתוכנית. מזל שזה היה רק חלום...

(הח"מ מצהיר שאינו צופה כלל בתוכנית 'האח הגדול', וניזון רק מהצצות אקראיות בעיתון בטור שכן צופה בתוכנית, ובהחלט היה מצביע - הלאה הדורבן. יש גבול גם לכמה נמוך בנאדם יכול להגיע מבחינת תרבות, לשון ובכלל).