לאחר איזה עדכון שחל שינוי אצלי בפייסבוק, שנמחקתי מאיפשהוא, הלכתי לבדוק מה חדש שם, מודה, כבר הרבה זמן שלא ביקרתי שם. הוא בשבילי לא מקום לאפליקציות (אני שוקל למסור את הדולפין שלי לאימוץ ולהיפטר מקיר הגרפיטי ואז לא יהיו יותר) אלא כלי לקשר עם אנשים שלא הייתי מוצא אותם אחרת.

זה הביא אותי לדפים של אנשים שלמדתי וגדלתי איתם, ובייחוד לדף של מישהו שאני מכיר מכיתה א' והקשר איכשהוא קצת ניתק. בטח חברים שלי יידעו יותר ממני איך זה קרה, אני רק מניח שככל שגדלנו האופי שלנו והמרחק הפיזי תרמו לניתוק, ואיכשהוא זה לא כאב, זה פשוט "קרה", שפתאום אתה מתעורר ושואל, "הלו, לאיפה נעלם הזה וההוא?" ואז מבין שבאיזה מקום פשוט גם אתה וגם הוא לא טרחתם לתחזק את הקשר. יש אנשים כאלה, ואני מודה, לפעמים גם אני לוקה בכך, למרות שאני מנסה לא להתגלגל לזה שוב. אבל, עדיין, אם אתה מנסה, והשני לא טורח, אז אתה קולט ואומר "בשביל מה בעצם אני משקיע אנרגיות? יאללה, ניתן לזה להירקב לבד". לפעמים זה הוא שמנסה ואתה לא קולט או פשוט אין לך כוח וכו' ואז גם לו נגמר האוויר והוא אומר את אותו דבר, "שיילך לעזאזל".

אבל סטיתי מהעיקר. נכנסתי לדף של אחד ממרעיי מהיסודי והופתעתי לגלות שהוא התחתן, אחרים גם כן בשלבי התמסדות שונים. היה שם וידאו של החתונה, רק לפני חצי שנה. היו שם פרצופים שהכרתי. את האישה כמובן לא הכרתי. ואז כמובן היה שם פוטאז' מהטקס חתונה – הפרצוף של הרבי, הקטע המרגש של הנחת הטבעת והפנים הנרגשות של הזוג.

פעם טענתי שאני לא מבין למה בעצם להתחתן, הרי ברור ששני אנשים רוצים לחיות ביחד אז בשביל מה הטקס ברבנות וכל זה. לא מספיק לכרות איזה הסכם? או אפילו, הסכם לשנה שנתיים, לחמישים שנה ואפילו פיתחתי את התיאוריה לכלל הצעת חוק שכמובן לא הצעתי לאף ח"כ אחרת הוא היה אומר שזו התאבדות פוליטית בשבילו כי ש"ס יתנפלו עליו בשצף קצף. מצד שני, היום זה קיים, בצורת חוזה של ידועים בציבור וכאלה, למרות שהרעיון שלי היה בכלל על חוזה נישואים סטנדרטי – בלי ידועים, בלי עו"ד ובלי כלום, סתם טופס שמצוי בכל מקום בדיוק כמו חוזה לשכירת דירה. נישואין נישואין - חוזה לשנה, חוזה לעשר שנים, חוזה לחמישים שנה כי אחרי הכל אנחנו אנושיים, ואם נריב עם הבתזוג? ואם יהיו תנאים שלא יאפשרו לנו? ואם יהיה כלכלי יותר? ואינסוף מקרים אפשריים. יש גם מקרים שהאהבה גוועת לה. כולנו כמובן מכחישים את זה ונשבעים בכל היקר לנו שלנו זה לא יקרה, ואם קרה למישהו סימן שמלכתחילה לא היו צריכים להתחתן, ובכל זאת – זה קורה לפעמים. חוזה סטנדרטי כבר חוסך את משפטי הגירושים, וחוסך סצינות מאוד לא נעימות. מתאים? חיים באושר ועושר לאורך שנים, בלי להסתכל לשניה בקלאוזים ובחוזה ואולי אפילו מחדשים עם הפקיעה. לא מתאים? הולכים הביתה, לפי הקלאוזים בחוזה. אבל, שוב סטיתי. שאלתי מישהי למה בעצם צריך את כל הטקס כשמספיק ברבנות וגמרנו? היא אומרת השתגעת? זה נורא חשוב לנו לנשים, טקס, פומפוזיות, אורחים, זה רגע מונומנטלי בחיים. משכתי בכתפיים - תהרגו אותי, אני לא מבין למה, העיקר שההורמונים הנשיים מרוצים ויש שלום בית (גם אם יקר), אז שהאישה תקבל את הטקס שלה ושלום על ישראל.

חשבתי על זה קצת, והגעתי למסקנה שאם בעצם מה שחשוב עבור יהודים זה שהאמא יהודיה, אז מספיק גם רישום בעירייה וטקס חביב עבור האורחים. מה אני צריך איזה רבי שמכניס את הדת לכל חור, ירושלים הרי כבר בנויה, אנחנו שוכנים בארצנו, ואלוהים מסתדר יפה מאוד גם בלי אנשים שלא מאמינים בו, תראו את בני ברק ומאה שערים, זו אוכלוסייה שנותנת לו מספיק תמיכה פוליטית גם בלי כל החילונים האלה שמי צריך אותם בכלל, רק צרות הם עושים, שואלים למה ולמה ולמה ואם התשובה לא מספיק טובה אומרים אז לא צריך, נעשה דווקא. וחוצמזה למה הרבנות ניכסה לעצמה את המוסד הזה של נישואין? הרי לא כתוב באף מקום שדווקא הם צריכים לעשות את הטקס, מספיק כבר השניאו את עצמם בכוח דרך כל המפלגות הדתיות. טכנית מי שמחתן את הזוג גם יכול להיות אבא שלי, או אפילו איזה קפטיין באוניה, או כל אדם אחר. אז כנראה שגם אני אעשה ככה, רישום אזרחי במשרד הפנים, פלוס איזה טקס פומפוזי, מתוזמר וסוחט דמעות בשביל האישה. הרי היא יהודיה, אני יהודי, אז כיסינו את הקטע של הילד היהודי, ואם לרבנות או למישהו יש בעיה עם זה הוא מוזמן לפנות אליי (אני אגיד לו שאין לו מונופול אבל יש לי שטרות מניר וקוביה ). כמובן, הבעיה היחידה היא מצד ההורים שדווקא בטח ירצו איזה רבי עם מגבעת שחורה וכיפה או אפילו מצוהר ויגידו שאין כסף אם אין רבי. מצד שני, כשמוותרים על הרבי, ועל מיסי הרבנות (מינוס האגרה לעיריה) זה יוצא יותר זול בלי התרומה החיונית, והרי העיקר החתונה. עם מספיק אלכוהול הם כבר ישתכנעו ואם לא, הם כבר יחיו עם המציאות ויתרגלו אליה. ככה זה אנחנו ישראלים, מתרגלים להכל, גם לקסאמים ולגלעד שליט שכבר שלוש שנים בשבי, אה, כן, וגם לפולארד, מי כבר זוכר את פולארד?

וקטנה לסיום: על החולצה של החתן היה כתוב “Under a new management”.בלי מילים נוספות