כידוע, כלב שנשך אדם זה לא חדשות. לא כתבתי הרבה זמן, בגלל עייפות, עבודה, והרבה נושאים אחרים וזה די דפק לי את התוכניות להעלות פוסטים באופן מסודר כמו שצריך. האמת, פעם גם כתבתי יותר טוב וכהוכחה – אין לכם אלא להציץ בפוסטים הישנים מ-2005. כן, לפחות אני יודע מי חפר לי בסטטיסטיקות – אני! 
, ואל תטענו כנגדי שאני ממחזר! 
תגידו, בנות, הייתן קונות את הבחור למכירה הזה, אגב? (המודעה לא אקטואלית, נמכר בזמנו כבר בקריאה הראשונה תמורת שניים וחצי זוזים כשהזוז עוד לא היה "זוז, שלושים שניות עד העץ!")
"סטודנט רווק, 26, פנוי, אופציה לקשר רציני לפי התפתחות העניינים. רגיש, שנון, אמפאטי, עם חוש הומור, שלא מפשל בהכנת הקפה. מחפש נורמלית שמחפשת נורמלי.
האמת שעם נס קצת קשה מאוד לפשל, לגבי כל השאר - לא אני אעיד על עצמי. בשביל זה יש כמעט חצי או יותר מהבלוגים שמופיעים אצלי ברשימות. הצעות מחיר והטרדות, מגיל 21 ומעלה, עם מזומן, בלי מזומן, עם דמי הצעה או בלי, החל מכל יום ללא תוקף פקיעת המכרז (וולונטרי עם הזכייה), עם מקום לשוחד, אינטריגות, הצעות מגונות והצעות חיוביות, עד לזכייה - אצלי במסנג'ר, במייל, כאן ובכלל. אני מבטיח להתנהג יפה. "
מה שכן, זה מביא אותי לשיחה שערכתי עם ידידה שלי בה שפכה את מר-ליבה שכבר אין אצלה תעבורה כמו בימי הזוהר שלה, שהיו איזה מאאתיים תגובות בכל פוסט. הסברתי לה את התיאוריה המאוד פשוטה. פייסבוק וטוויטר הרגו את ישרא.
איך זה? כי ירידת קרנו של ישרא היתה מתבקשת. פעם הוא היה מקורי, נהנה מבלוגרים בוגרים, בשלים ומוכשרים ברובם. מה שיצר מעין רשת חברתית בזעיר אנ-פין של אנשים בעלי אותו תחום עניינים או טעם סיפרותי. חלק מהחברים שלי, שחלקם ממשיך ללוות אותי עד היום, כולל הקונה מלמעלה, הגיעו מישרא (ביחד עם מכרים, מכרות וזיונים – בעיקר זיוני שכל לנשים).
אבל אז התרחשו שניים שלושה דברים שלא נחזו מראש אבל היו מאוד מתבקשים מבחינה טכנולוגית.
זוכרים שאמרנו רשת חברתית? ומה היה קורה אם הייתם מקבלים רשת חברתית שמציעה לכם שעשועים, משחקים, חידוש ויכולת אינטראקציה אחד עם השני, איסוף חברים, שיתוף תמונות ואירועים עם בעלי עניין זהים? כן, אנחנו מדברים על פייסבוק.
פייסבוק איפשר תקשורת הרבה יותר מורכבת מאשר דרך התגובות בישרא, איפשר לאסוף חברים בעלי מהות וממשיות במציאות, איפשר ליצור איתם קשר ישיר דרך מיילים, צ'אטים, פעילויות משותפות ושאר העשרות.
ואז הגיעה פולי, סליחה, טוויטי, לא, טוויטר. בשביל מה אנשים כבר צריכים פוסט שלם בשביל 140 תווים שמסכמים את מצב הרוח שלהם? עיזבו פייסבוק, טוויטר אפשר אפילו מהפלאפון, מכל מקום! טכנית, כמעט כל פוסט אפשר לסכם ל-140 תווים אז למה להכביר מילים (או – טוויטים)?
וככה אנשים התחילו קצת פחות להשקיע בישרא ויותר בפעילויות החברתיות שפייסבוק סיפק, וביכולת השיתוף במחשבות\רגשות\כד' הלאקונית של טוויטר.
ועכשיו אנחנו מגיעים לגורם השלישי.
בואו נשאל מה קורה עכשיו אם יש הצפה של פולשים קטינים אימואים, פרו \ אנטי אנה, ועוד? (מספיק לעיין בערך 'טוקיו הוטל', השם אומר הכל). פולשים אלה מצאו להם פלטפורמה בשלה יחסית, עם גב שהלך ונעשה איתן כלכלית יותר ויותר, ויותר מזה – מקום להתבטאות עצמית. מעין מרד נעורים פרטי וחסוי יחסית הרחק מעין ההורים שלא יהיו מודעים לפריקת הרגשות המשחררת (לדוגמא: סעמק ביצפר, שוב פעם דפקו לי 50 במתמטיקה, המורה המסריחה הזו עמירה! אני אשרוף את החדר מחשבים, או "אני חולה מתה מאוהבת אש לגמרייייייי בעמירוששששש ההורס, אני לא יודעת איך אני אשכנע אותו לעשות איתי סקס לפני גיל 14 אבל תיכף יש שיעור תנ"ך. בעעע!! אה! ואני חולה גם על החתול המקסים שלי ג'ינג'ו תמותו יקנאים, הוא מלך! מנופרי השולתתתתתת) . (עריכה: לאור מחאות די מוצדקות, לא כל הצעירים כאלה, רק הרבה מאוד, רק שלא תגידו שאני לא הוגן, אבל היי, הכללות זה בהחלט נשק להכללה המונית 
)
נעזוב את זה שכרגע אני צריך לקחת בדחיפות גלולה נגד בחילה, ונמשיך.
עכשיו, מישהו אמר פעם "ההיסטוריה חוזרת על עצמה"? עלינו רק להסתכל על המקרה המקביל של תקופת נדידת העמים כמה אלפי שנים אחורה. עממים צעירים ולוהטים התחילו להסתכל לעבר השטחים המתורבתים והמנוונים ולחמוד אותם. פלישת הצעירים דחקה את רגליהם של תושבי המקום הרגילים שלא הצליחו להתמודד. אלה התחילו לחפש מקום אחר לעצמם, לנוע הלאה.
כמו שאמרנו, האוכלוסיה הדשנה של ישרא שהיתה בהתחלה, לא נשארה צעירה לאורך זמן. הדבר הוביל לשלושה כיוונים. ראשית, האנשים התבגרו ונעשו עייפים, עם כל הדאגות שמתלוות לחובות שרק מצטברות עם הגיל – עבודה, ילדים, משפחה, ועוד. לא קל לתחזק בלוג ולכן התחילו פחות לתחזק ויותר רק לקרוא, או אפילו לפרוש לגמרי מישרא לטובת החיים הממשיים. אצל רובם גם התחזקה תחושת המיצוי שמיצו את העניין הראשוני.
שנית, ברצותם מקום שמחד – רוב בני הטיפשעשרה לא ירצו אותו ומאידך – גם ישמש להם למטרות עסקיות שהפכו יותר ויותר חשובות לצורך הפרנסה והקשרים, התחילו לנדוד לעבר מחוזות שקודם לא נודעו כמו לינקדין והקפה דה-מרקר. תראו שם את האוכלוסיה הצעירה יחסית אך גם עסקית למדיי שמערבת לעתים קרובות עסקים והנאה. זה לא מקום שמעודד בני טיפשעשרה.
שלישית יש גם את אלה שהעדיפו להיאחז בקרקע, ולא להגר הלאה. אנשים שראו בישרא את השורשים שלהם לזמן רב, שצברו לעצמם את הקהילה שלהם, כמו הידידה שלי מהתחלת הפוסט.
וכך הגענו למסקנה שפייסבוק וטוויטר הרגו את ישרא. עצוב להודות בזה, אבל אם ישרא ישרוד – הוא יהיה כחלק ממערכת חברתית ענפה ולא בפני עצמו, וייטמע בה אט אט. אני חושב שאני כבר רואה את הסימנים הראשונים לזה.
ואתם? מה דעתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
