טוב, עכשיו זה היום ה-1 בדצמבר מה שאומר שזה יהיה הפוסט הראשון וכולכם תיפלו לתוכו במקום לראות את הפוסטים הקודמים. סבבה, בשביל זה יש כפתור פה משמאל לעיין בחודשים הקודמים. רק, אנא, בתחינה מכם, לא כל כך קודמים. יש פוסטים ראשונים בתהליך ההתהוות של הבלוג שהם פשוט איומים!

אגב פרסומת: נא לקפוץ לפאש. כתבה פוסט מקסים – מינימליסטי וכל כך יפה שהזדהיתי איתו. מומלץ!

אז בכולופן, כאשר נותנים הבטחה מן הראוי לקיים אותה, וכך בפוסט הלפני אחרון הערתי מעט, בקצרה מאוד, על חיי האהבה הלא קיימים שלי, מה שגרר איזה תגובה מסגירה שאחריה הגיעו תגובות רבות (כולל במייל) ותמיכה שהייתי מאוד מופתע לקבל אותה כיוון שלא ציפיתי לכל כך הרבה איכפתיות בענין. עם חלק מהתגובות הסכמתי ועם חלק מהן – שללתי.

ועליי לציין בנקודה זו, כי אני גם מאוד מעריך זאת, וחושב שלו המצב היה הפוך, לא הייתי מהסס גם לתמוך בחזרה ולשתף, שכן כל אחד ואחת מכם ומכן – בעיקר הבנות, אני מודה – הוא אדם מקסים, וגם לאנשים מקסימים כמו כולכם יש רגעים של חולשה, או לא קלים, ולפעמים זה מה שחשוב כשמציעים את התמיכה. אולי לא תמיד אסכים, או אגיע בזמן אך אשתדל להראות שאיכפת לי באיזה נקודה.

למעשה, תמיכה ושיתוף – שאלה שני צדדים של אותה המטבע, שכן אחד גורר את השני, ולהיפך – בלי תמיכה אין שיתוף ובלי שיתוף אין תמיכה – שני אלה הם דברים שאני מאוד מעריך, הן בחיים והן בכל מערכת יחסים כלשהיא. ויותר חשוב- ההדדיות.

אז כרגע קיימת התדרדרות מסויימת בזמן האחרון ביני לבין מישהי שזהותה העלומה הוסגרה חלקית בפוסט הלפני אחרון בתגובות – שפעם אהבתי אותה. היחסים בינינו כרגע די לא קיימים, וגם לא קל לנו עם הזמן כמו בעבר, בנוסף לעובדות העגומות שכמו תמיד זה לא הלך ולא יילך כאשר אין הדדיות – אבל בעיקר מהסיבה הזו שאין שיתוף. אנשים לא חיים לבד בעולם וכשהם לא מרגישים שיש להם אנשים שאוהבים אותם, שמכירים אותם במשך זמן רב, ושתמיד יהיו לצידם בעת מצוקה – וכאשר דבר כזה קורה שהקשר כבר לא כמו פעם ואין שיתוף, זה מעיד על בעיה.

אז לצערי, וזה הגיע אחרי תקופה ארוכה שבמהלכה יצאתי עם בנות אחרות וכו' כדי לשכוח את מי שאהבתי, וזה באמת סיפור ארוך, שאולי פעם אני אעלה קטעים ממנו – הקשר שלנו כבר... נעלם. היא קיבלה לבסוף את מה שרצתה כבר הרבה זמן – ידיד ותו לא. הדברים פשוט לא מה שהיו קודם, גם בגלל שאיפשהוא יש חוסר השקעה הדדית, ובגלל שהאסימון כבר נפל אצלי סוף כל סוף, כנראה.

הקשר התדרדר בזמן האחרון גם היות והיא בתקופה קשה והיא לא ממש מעריכה את זה שאני משקיע בה למרות שגם לי לא קל – ויותר מזה, שהייתי מוכן לעמוד לצידה גם בזמנים קשים מבחינת שני הצדדים – גם לי לא קל בעצמי אבל הייתי מוכן, אז זה הוביל לכמה דברים ואני כבר לא מרגיש את אותו דבר. במקביל גם הקטנתי בעקבות כמה מחשבות את הקשר.

בקיצור ובלי לטייח יותר מדי – נראה לי שנגמרה תקופה בדיוק בימים האחרונים, כשאני כבר לא אוהב מישהי שאהבתי באמת עוד מימי הצבא ושלמדתי להכיר אותה נהדר למרות כל הקשיים. אנחנו כבר כמעט ולא מדברים בכלל ואני כבר לא מרגיש משהו מיוחד כלפיה. כבר לא. וזה עצוב. כן, אני חושב בניגוד לחלק מכן שמכירות אותי כבר זמן רב, שזה לא יפה אלא עצוב, כי היה לזה הרבה סיכוי להתפתח לדבר יפה לולא היתה פה קומבינציה של חוסר מזל, חוסר ענין והרבה מאוד... איך אני אגיד את זה, גם הרבה חוסר ניסיון רגשי – באותה תקופה.

אז זהו. נגמר. אני מניח שזה נותן לכמה אנשים פה, שדאגו לי ואמרו לסיים עם כל הענין העגום הזה, את הזכות לרקוד על הגגות ולתלות דגלים. למה לא, בכיף. עכשיו זה רק שבוע של השלמה ואז נראה מה קורה הלאה.

אבל אני רוצה להדגיש נקודה חשובה, שלמרות שכבר אין יותר אהבה, אני לא נוטש ידידים במצוקה, לא מסיבה זו ולא מאף סיבה אחרת. בכל זאת היו לי רגשות בעבר, ולכן אני אתמוך ואעזור בזכות מה שהיה בעבר, בזכות הדברים הטובים שכן היו. אז לילה טוב לכולכם, ושינה טובה – תשנו טוב ותקומו טוב.