ובכן, מודה, לא עדכנתי זמן רב, אולי אפילו זמן רב מדי. הדבר נבע מהרבה סיבות שאמנע בשלב זה מלפרט אותן, אולם הייתי עסוק יחסית בזמן האחרון, ואני חושד, גם עייפתי מישרא עצמו, אם כי אני לא מתכוון לסגור את הבלוג בכלל, כפי שכמה חשבו. בכל מקרה, לאור נקודה מעניינת שהקדשתי לה מחשבה רבה בשבוע האחרון – בעקבות שאלה נוקבת שהתפתחה במהלך שיחה עם דמויות בישרא. אציג כאן את תוצאותיהן של המחשבות הארוכות שלי קודם בצורת מספר שאלות, ואז את מה שאני חושב לגבי התשובות. לא בטוח אולי אמחק את הפוסט הזה. לא סופי.

1.       כשנכנסתם לישרא, לאיזו מטרה זה היה בתחילה?

2.       מהי מטרתכם ביצירת קשר עם אנשים? למטרת היכרות? למטרת בדיקת פוטנציאל לקשר? למטרת הפרייה הדדית (לא מין, חלילה אלא רעיונות) מטרה אחרת? איזה אינטרס יש לכם? האם ייתכן והוא השתנה עם הזמן או נשאר זהה או נוספו אליו אינטרסים אחרים?

3.       כיצד תבצעו קשר זה? בעזרת מסנג'ר? אייסיקיו? מיילים? תגובות בבלוגים? פגישות פנים אל פנים או בטלפון?

4.       האם תגבילו את עצמכם רק לאחד מהאמצעים המוזכרים למעלה, או שתלכו "עד הסוף" כלומר למפגש פנים אל פנים? האם יש לכם יחס מדורג לאמצעי התקשורת? ז.א. קודם מיילים ורק אז לשקול אם טלפון ולאחר מכן לשקול אם ברצונכם מפגש? או שתעצרו באיזה נקודה?

5.       האם יש לכם רקורד בעבר בהכרויות דרך הנט?

השאלה בעצם, הכללית ביותר שאני מנסה לעצב אותה דרך חמש שאלות אלה היא בעצם "איפה עובר הגבול בין זהות אינטרנטית (או ישרא-נטית J) לזהות ממשית?".

יש אנשים הנרתעים מעצם חשיפתם לאנשים אחרים ונשארים רק במסגרת אינטרנטית, ואפילו שוקלים אם להחליף תמונות בלבד, כאילו מעין מתיחה קלה של הגבול אותו הציבו לעצמם, ויש אנשים הסקרנים ללמוד על השני\ה יותר מאשר מה שהוא\היא רושמים בבלוג, ויש אנשים המסתפקים בלעשות כמו מעשה הבתולה – מעין "מזמז אותי אך אל תלך עד הסוף" – כלומר הכל פרט למפגש פיזי.

וגם את אלה ניתן למיין לאנשים – אלה שרואים את ישרא כמקום להוציא בו אנרגיות בצורה מילולית, לשתף, לעניין וללמד או ללמוד מאחרים. אלה שרואים את ישרא כמקום להכיר אנשים, וגם את אלה שרואים בו מעין אתר דייטינג משוכלל בו בעצם מכירים אנשים בצורה יותר טובה דרך ההשתקפויות שלהם במילותיהם, וכמובן קיימים אלה שרואים באתר מעין מקום להכיר אנשים לסיפוק תשוקותיהם ההדדיות – כאשר הרצון מובע וכאשר קיימת הדדיות, חשק וזמן.

לעתים אנשים בוחרים להציג את דעותיהם ושאר דברים בנט, מקום ציבורי לפני כולם, משום שאינם רוצים שקרובים להם יידעו מה רצונותיהם ומשאלותיהם ומחשבותיהם כי זה יביך אותם או יגרום למצב עגום – מעין פרדוקס משום שכך הכל גלוי לפני כולם. תרצה – תגיב, לא תרצה – לא תגיב, אולם את\ה הקורא\ת יודע\ת מה הכותב חושב באמת על פני הדברים. לעתים הם רואים בכך דרך למשוך דווקא אנשים שבדרך אחרת הם לא יכירו. ויש כאלה שמפחדים מפני שבר תודעתי כאשר הזהות האינטרנטית שבנו לעצמם תיעלם ויכירו אותם כמו שהם באמת, שלא יהיו להם הסברים, או אם אדם זר יידע עליהם פרטים אינטימיים.

ואני חושב: שלא ניתן לענות תשובה אחידה שתכליל את כולם לכלל תשובה לשאלה שהצגתי קודם על הגבול. ההרגשה שלי שהגבול הוא ייחודי לכל אחד ואחד מהאנשים בישרא, ולכן לכל אחד יש את הכללים והחומות שהוא קבע או שאין לו חומות כלל.

עם זאת, הצלחתי לנסח מכל המחשבות שלי בנושא מסקנה אחת ברורה וחד משמעית. היא אמנם כל כך ברורה וטריוויאלית, אולם גם חוקי ניוטון הם ברורים לכל אדם, עד שניסחו אותם, ומאז הם מסבים כאב ראש לכל התלמידים מכיתה א' ואילך. מצד שני, ניוטון אני לא, כך שאיני טוען לבלעדיות.

כל אישה אוהבת לדעת שהיא מיוחדת ובלעדית ולא אחת מעוד כמה אחרות

ואני הייתי מכליל את אמיתות האמירה לכל אדם (באשר מינו – זכר או נקבה). שאר הדברים – אני משאיר לכם למחשבה. אשמח אם תביעו דיעה או תנהלו דיון כאן, בהיעדרי. אשתדל לחזור ולבדוק מדי פעם כיצד התגובות התפתחו, וכמובן אפשר גם למייל שלי כאן מצד שמאל.

בעקבות הבלבול שכמה קוראים ציינו - אני אתמצת כאן את הענין לשתי שאלות: מה אתם מבקשים מישרא ומה ישרא נותן לכם?

ורק שורה אחת אחרונה למישהי שאני יודע שתקרא: את חסרת תקנה אבל מזלך שנולדת עם הרבה קסם אישי J ושאני מה זה חושב עלייך. ממני.