רציתי לכתוב פוסט על משהו אבל כרגיל, המחשבות עושות את שלהן וכך ההרהור שלי להיום היה, כשחזרתי מת"א, והבטתי באוטובוס על החיילים והחיילות (בעיקר, החיילות )– היה שהרגשתי איזה צביטה קטנה בלב, שאני כבר לא יכול לחזור לימים ההם שהתמימות חגגה ולא ממש הייתי חייב דין וחשבון והיתה מסגרת מסודרת שהכל היה ברור, אבל אין מה לעשות, מתבגרים, מקבלים אחריות, ומקווים לטוב.

ואז כשחשבתי על זה, ואמרתי יו, את זה צריך לכתוב – פתאום חשבתי לי, ההברקה היכתה בי, מה זה בעצם ישראבלוג, אם לא צילום של החיים שלנו, חיים של אינדיבידואלים, שמשתפים אינדיבידואלים אחרים בחייהם הם וקוראים מאידך גם את שלהם. זו מעין דרך לתעד עולם שלם של מחשבות, תחושות, זכרונות. עולם שהוא כל אחד מאיתנו, ולפעמים גם רואים חוויות משותפות, קישור בין אנשים. אני מלנקק כאן את שסק, כותבת מוכשרת, שמעבר לזה שהיא כותבת דברים יפים, היא גם מודעת לכך שכמו בתפילת יום כיפור – "ימינו הם כצל עובר" ופה היא שמה שיר יפהפה שמזכיר כמה הזמן וכמה האהבה לחיים, שניהם – הם דברים כה שבריריים שראוי להעריך אותם במלואם. כבוד לשלום חנוך!

ובכן, אתמול הייתי קצת בדיכי, כאילו, היה מבחן, וכרגיל, העבודה אכלה לי את הזמן, והשקעתי בה במקום ללמוד – ואז הגעתי למבחן רק עם דף נוסחאות מצולם כל כך היטב שיצאו לי העיניים לאחר שלוש שעות של פענוח אינטנסיבי מה לעזאזל כתוב שם, באותן אותיות קטנות ההן (כן, ה-אותיות הקטנות...). מיד אחריו פרסמו את הפתרון והסתבר לי שאיך שזה לא יהיה, מזל אין לי לאותו יום. כמובן, יש מועד ב'. בעצם, יש שלושה! כושיליאללהישמור. לא שיש לאללה כוס, לפחות מטאפורית, לכל הפחות, אבל זה האמת, קצת הגיע לי כשלא מנהלים את הזמן כמו שצריך.

ואז חבר שלי, שהיה בחרדות כל הזמן ובסוף ניגש למבחן בכוונה לנחש את התוצאות – מודיע לי שקיבל 69 לפני שיעורי בית . אמרתי לו מברוק, פירגנתי וזה, אבל רציתי רק לחנוק אותו. אמרתי לו בסוף, אחרי שהוא חגג, "שמע, תודה, עכשיו תעשה לי טובה, תן לי להרגיש קצת אומלל".

והאמת, למה לא? כל התוכניות שלי הלכו לקאנטים, אבל לא על זה רציתי לדבר, ורציתי האמת לכתוב קודם, בפוסטים קודמים על החבר הזה, איך היינו ביחד בתקופה שהייתי מקפיץ אותו לישון בבתים של נשים שונות, ועוד, וגם על החיים שלי דאז, כשנסעתי תחת שמיים סגולים (כן! סגולים! עד לטבריה רק בשביל זיון, בשבילי, כמובן...) אבל עכשיו זה יידחה. כי הוא מעצבן אותי כרגע. תסכול, כאילו, על זה שבכל זאת, היה לו מזל ולי לא. (ושוב, ) אבל שויין. כבר השלמתי עם זה. אין מה לעשות, בכל זאת הימרתי, לא הצלחתי, אז להאשים אותו על לא עוול בכפו?

ובכל זאת, הוא הצליח להרוס לי את המצב רוח. אז אני רק אכתוב על זה שאתמול בלילה פגשתי בלוגר חביב, הידוע גם בשם QuickSand, אק"ה, קוויקי. טוב, הפגישה בהחלט לא היתה קוויקי בכלל, (תעזבו, סוטים! אני סטרייט! ) וכמובן כשפוגשים בלוגר עם בלוגר יש רגעים של אי נוחות קלה בתחילה, קצת מבוכה. בכל זאת, למרות שכל צד קורא אצל השני, עדיין מדובר באנשים זרים זה לזה והפגישה רק כאילו מקטינה את האנונימיות ומגדילה את האינטימיות בשיחה בין הצדדים הזרים – ולא כל אחד מוכן לוותר על זה, על המרחב האישי שלו, על החיים בחוסר זיהוי ובמעגל מצומצם של היכרויות. וחוץ מזה בכלל עשיתי לו סדרת חינוך על בירות בלגיות משובחות 9% (חצי בלגי בעצמי) אז היה צריך לקיים.

הדיכאון אתמול די התאים לזה, אז בכ"ז נפגשנו, אחרי הילחצות הראשונית, יצאנו לפאב הדוב בחיפה, שזה מוסד וותיק, ידוע, חביב אבל לא מקום לפיקאפים (בכל זאת, המעמד מחייב, למרות שהבימבה חולקת עליי בנושא – כל פאב, לגירסתה, הוא מקום לפיקאפ ). יושבים, באה אסיאתית חמודה, (כן, גילי, זה בשבילך ) הבחור מזמין גינס לשטוף את הגרון, אני מזמין סינגפור סלינג, בשביל הדגימה. בדרך כלל זה וויסקי סאוור, או ראסטי נייל, אבל הפעם, לא יודע, בא לי. ואז יושבים מדברים, ובהמשך זרמו לאסלת השירותים בדרך הטבעית גם לף ברון (שלו) ובירה וויינשטאפן מאכזבת (שלי). מה לעשות, יש אנשים שלא אוהבים אלכוהול נקי, ואני לא מאלה שאוהבים בירות במיוחד (מתבייש להודות, בינינו, שהאולטימטיבית שלי היא בכלל לא בירה. נשר מאלט ). אבל סנוב נשאר סנוב, המעמד מחייב אז צריך להבין גם בבירות, אלכוהול ובכלל.

תכל'ס היה מאוד נחמד, ובסוף הראיתי לו את האיזבלה בר שזה פיקאפ רשמי הלכה למעשה. קשה לי להחליט, האמת, אם זה טוב או לא שיצאתי מסצנת הפיקאפים, כי עכשיו אני לא משלם על כמויות האלכוהול שם, אבל מצד שני ההוצאות על הנוכחית... (צוחק בשעשוע). היה בקיצור ערב ממש נחמד, מדברים על הכל חוץ מפורנו, כלומר לימודים, החיים היקום הכל, חוץ מהדגים (למי שמכיר את דוגלאס אדאמס). ואולי בטח נקבע לצאת עוד פעם. הראיתי לו גם את נופי העיר חיפה בלילה, שילמד לאן לקחת בחורות בשביל הרומנטיקה (מומלץ: בקיץ. בחורף: רק באוטו ). ועוד דחפתי לו אח"כ, ליד כשנפרדנו, שני בקבוקי בירה משובחת, שהוא הבטיח לדגום טקסית ולדווח לי שהן שוות). ואז חזרתי כדי לישון.

תמיד אחרי אלכוהול, ישנים מצויין, אבל הבעיה היתה שיום שישי קבעתי להתראות עם הבימבה בבוקר. איחרתי, אבל התנצלתי באופן שובה לב (דובי קטן בתור צ'ופר, וחיבוק חם ), והכל נסלח ונמחל. וכל אודות יום שישי – שקשורים לניו אייג', ציצים, תחת וכוס, שמופיעים בכותרת הפוסט, הרי הם כתובים על ספר דברי הימים אשר לפוסט הבא, וגם איתכם הסליחה .

אז זהו, סוף. מחר עובדים על עבודה להגשה ליום ראשון וכמובן מנסים לצלם מחבר את הקלסר שלו לפני המבחן שגם הוא ביום ראשון... שוב פעם אני לא ישן! גרררררררר.......... (או לגירסת הבימבה, כסכסכסכסכסכסכסכסכסכסכסכס....)

ליל מנוחה חבר'ה.

מילות היום עבור גוגל: דַאיֶרְמוֹן נָא'שֶזְבַּאֶיירְנוֹן.