ואני יושב פה בשעת לילה מאוחרת ותוהה לגבי העתיד. ככה. יושב לי בכיסא, המרפקים על הידיות, והאצבעות מתקתקות על המקלדת, נחות שניה ואז התקתוק חוזר לפרקים, עם רצף המחשבות. פעם אלו היו הדיו ונוצת האווז שהפיקו מחשבות, אי אז זו היתה מכונת הכתיבה, היום זאת המקלדת של המחשב. יש במחשב מן הנוחיות, שהמחשבות אינן צריכות ליותר מזה, מדיום נוח וזמין לחשיפתן, שרואים הכל ביחד, ואפשר לתקן ולערוך ואז להביט על המוצר המוגמר – אני מאלה שכותבים בוורד לפני הפירסום – ולהחליט אם לפרסם או לאו.

ועל מה אני חושב, בשעות אלה? אני חושב על הליובימאיה שלי . ממש לא חשבתי אז, היום, לפני יותר משנה, שתהיה לי מישהי. חשבתי שאהיה רווק נצחי, שרודף אחרי זיון אחד ומשנהו, שחי לפי הרצון למצוא את הכוס הכי נעים () עד גיל שמונים משהו כזה, בלי מישהי שתאהב אותי ושזה יהיה הדדי. נזכרתי בלילה אחד שנסעתי בשתיים בלילה מחיפה, תחת שמיים מסגילים עד לקיבוץ אחד בצפון, רק כי דיברנו במסנג'ר, והבחורה התחרמנה קשות וקבענו על בקבוק בירה משובחת (ויעיד קוויקי כאן, שאני בוחר רק מהמשובח), וככה ארזתי שתיים כאלה, פותחן ונסעתי. משועבד לזין שלי. הבחורה? מה עליה? שחומה, עור חלק יפהפה, דיברנו קצת, ליטפנו התחרמנו (אין על חפינת ישבן בזמן התנשקות סוערת ומספיק מילים מלוכלכות ומגרות והבטחות למימושן. הבטחות כידוע חייבים לממש ), מזמוזים והדרך משם למיטה היתה מהירה (וזרועת פריטי לבוש נשיים וגבריים שהתעופפו לכל עבר בטקס סטריפטיז חושני בו שנינו הפשטנו אחד את השני באיטיות נסבלת רק בגלל מעוף הפריטים. הידעתם, גם חגורה היא פריט נפרד מהמכנסיים. היא לא הולכת ביחד).

אם יש דבר שאני מאוד אוהב לראות זה את הפרח הזה שיש לנשים בין הרגליים. אין לזה השוואה אחרת, כי, באופן אירוני, יש לו גם ריח משגע יותר מכמה פרחים שמותר לשים באגרטל . לפעמים קוראים לזה "שפתיים", אז במקרה הזה, צריך "להתנשק" עם יותר מזוג שפתיים אחד . קצת שולחים ידיים למטה לטיפול צמוד עד שאי אפשר יותר לשני הצדדים (לא חובה, לפעמים מספיק לזרוק על הקיר תוך מזמוז קשה, להתפשט ולצלול) והיישר לעצם הפעולה עצמה עד לסיפוק המיוחל שבהחלט היה מוצלח. היו מספיק צריחות, עוויתות, תנוחות וגניחות בחדר. סקס שקט זה לא סקס אמיתי. זה כמו לעשות עם דג. איך הלן קלר עושה קולות? עם היד . צריך להיות סאונד משני הצדדים. זה מה שמדליק את האווירה . (ולא, זה לא הולך להיות מדריך לסקס רדוד. אני משקיע הרבה יותר מזה). בסוף, לאחר הכרבול, חזרתי חזרה עם הזריחה. היה מעניין. קיבוץ, ריח של פרות וזה מהרפת הסמוכה ובחורה אינטליגנטית. יותר לא דיברנו אח"כ. מיצינו. לילה אחד כזה, סטוץ ושם זה נגמר.

או שהייתי מסיע חבר שלי - שכיום אנחנו לא מדברים בכלל כי היינו קצת יותר מדי חברים טובים – לסטוצים שלו. עד היום כשאני נוסע בכמה רחובות בחיפה אני נזכר בבחורות שהוא היה אצלן ושגרות באותו רחוב. יום אחד הוא אפילו התעורר במיטתה של בחורה, ולקח אוטובוס לטכניון חצי שעה לפני שהיה פיגוע באותו רחוב, בתחנת האוטובוס ממנה הוא נסע . פיגוע שכמדומני נרצחה בו בחורה שעד היום כל שנה בשנה, יש מודעת אזכרה לשמה בטכניון – וכשאני רואה את השם אני נזכר באותו סיפור של חבר שלי שהיה בהלם שהוא כמעט והיה חלק מהסטטיסטיקה העגומה באדום אם רק היה קם יותר מאוחר. אין הכוונה שהייתי הנהג בוס שלו. ממש לא. פשוט הוא ביקש עזרה, ואני באותם ימים גם פרגנתי לו במרדפו אחרי הזיונים שלו (הו, הסיפורים ששמעתי. הוא היה גמד מבוקש עם עיניים ירוקות, פרופיל הורס  והומור משגע באותה רמה כמו חוסר הביטחון שלו) וגם הסתפקתי בזה שהיה מספר לי מה קרה, כי הייתי עסוק בלימודים ובניסיון לשרוד וגם... בשאר דברים. נקרא לזה אחוות גברים. זה משהו שונה מאחוות נשים. הן מאוחדות בדיעותיהן על גברים, ואנחנו מאוחדים בדיעותינו על נשים. מה שקורה בין לבין בתוך האחווה הזו עצמה – זה כבר סיפור אחר בפעם אחרת, אבל האמת היא שכרגיל הדמיון הנשי מפותח יותר ממה שקורה באמת. הלוואי וחלק מהתיאוריות היו נכונות.

או שנדבר על הבחורה שהתחילה איתי רק לפני שבוע, כשיצאנו למסיבת מומולדת של בימבה באיזה מועדון, ובמקרה הייתי צריך לשירותים, והופה, היא שם ויש לה אש בעיניים, רק מה, אממה, תפוס כבר. (ולא תעזור החרמנות, או העובדה שהשלפוחית היתה מלאה) האמת, זה קצת מעליב שרק אחת (ולא משנה מאיזה עדה ) מתעניינת. אבל זה יותר טוב מכלום. טיפה מחמיא.

אבל הנה סטיתי ממה שרציתי לכתוב עליו באמת. עם זאת, סליחה על ההפסקה לשניה. יש ריח של שניצלים מוכנים בתנור ואני רעב כרגע לקצת בשר (ההלצה – מכוונת). תיכף אשוב. והנה חזרתי, שבע ורגוע ועוד מעט אתפנה גם לישון עד ארבע, חמש בבוקר , כי העבודה רבה ולא חסר. ויש מבחן ענקי ברביעי וחמישי ואני בקושי בגרושים מוכן. חתיכת עיתוי יש לי לבחור עיתות להילחץ מהלימודים , כי נשרף כל הסופ"ש בסידורים, בחמישי היתה תקלה איומה בעבודה, בשישישבת עוד היה סופ"ש אצל הסבאסבתא של הבימבה בצפון והיום (ראשון) יש גם בריתה של חבר טוב שלי והבלגן בעבודה חוגג, שלא להגיד שצריך להיות בהרצאות ראשונות (פתיחת סמסטר) בקורסים שבהן בעצם מקבלים את כל ההקדמות, אזהרות דרישות וטענות "יהיה בוחן קשה!!! ושלוש עבודות ענקיות!" (עולז המרצה בגיל ושמחה ). שייחנק פיני (גרשון). למה? ככה! .

היום, אגב, החבר שדובר בו קודם, בסופו של דבר נשבר, עבר תקופת גמילה בכוח מהמרדף אחרי הכוס הבא, שבר אותה, ונגמל שוב והיום תפוס באושר עם מדריכת כושר שבהחלט דואגת לקרוע לו את הצורה לפי המראה שלו בבקרים אחרי. שיהיה בריא. הוא מאושר, מאוהב ונאמן לה. עדיף בהרבה מהתקופה שהוא נשבע שנמאס לו להיות עבד לזין שלו ולשכב עם כל מי שרוצה אותו – הוא הרגיש די מבואס שאין לו כוח רצון בגרוש ובכה לי. והיום הוא בסדר. תפוס באושר.

אבל מה שרציתי לספר זה שהיה סופ"ש אחלה. חגגנו לבימבה יום הולדת (בפעם השלישית תוך שבועיים). היה ממש כיף, וכהרגלי בקודש, שוב פעם הסתבכתי במשהו שלא היה אמור לצאת לאור (יש לי מספיק שלדים בארון . כשרים, אבל מביכים ) וכמעט שהקשר שלנו היה בדרכו לקרשים בגלל התקלה . אני אאשים בזה את ה-B&B שהזמנתי בפאב בשישי ושגרם לי להיות קצת חסר בקרה (יש המכירים את זה כקוקטייל הליקופטר, אבל שויין נו. מה אני אשם שהצפונים לא מכירים את הטרמינולוגיה התל-אביבית? זה ברנדי אנד בנדיקטין בחלקים שווים. משקה של גברים, בדיוק כמו ראסטי נייל שזה דראמבויי וסאות'רן קומפורט. הבימבה רחרחה את שניהם ועיקמה את האף מייד, מה שמוכיח שרק גברים מסוגלים לגעת בתערובת הכימית הקטלנית הזו (וגם כמה בנות שאני מכיר )). סוף טוב, הכל טוב, הכל הוסבר, יש לי בחורה נהדרת, כוסית, אינטליגנטית שיוצאת עם דביל (אני), ויש שאר דובונים פורחים באוויר (בהשאלה מהבובה299) אז אפשר להיות מרוצים. אני אישית מאוד גאה במנהג שיש לנו, לעולם לא לישון ביחד כועסים אפילו אם לא נאהב את מה שנשמע.

אגב, שר המלחמה זה אחלה סרט. לבימבה שמרתי סרט אחר שנראה בהזדמנות, בשבוע הבא. שאר החדשות - בהזדמנות.

ואת, יקירתי, מותר לך לא לדאוג מכל מה שנאמר (או לא) כאן. גם אני בכלל מודאג מכל הגברים האלה שאת מדברת איתם. איך נקרא לזה, פחד הדדי?

ובנימה זו אגיד לכם לילה טוב וחלומות פז ובהצלחה במועדי הב' שלכם, יהיו אשר יהיו.