אירוע א':

"את רוצה קפה?"                       שאלתי אותה (מישהי אחרת)

"המממ... "                                היא חושבת, מהמהמת. לא בטוחה

"יש לך שתי שניות. אחת..."         אמרתי

"כן כן כן כן!"                               היא אומרת מייד, מנענעת בראשה.

"...שתיים".                                הלכתי למטבח להרתיח את המים בחיוך של שביעות

                                                 רצון.

אירוע ב':

"יו, תראי איזה נהדר אני! הראיתי לנבלות!"              אמרתי כשנכנסתי הביתה עמוס

                                                                             בשקיות סופר.

"כן?"                                                                     היא הרימה מבט שואל.

"כן! את זוכרת את הנאומים כמה חשוב לבדוק

את החשבון שמקבלים בסופר, שלא רימו אותך?"     (הנהון, כן, זוכרת).

"אז יופי! תראי, קיבלתי שקל בחזרה! ואפילו

נתנו לי אותו במזומן!"                                             (אני, בהתלהבות).

והלוואי שכל היום ואתמול היו מבדרים, הם לא, אבל על זה בפעם הבאה, העיקר בינתיים החיוך.