ובכן, עדכונים עדכונים, והמייג'ור אפדייט זה שאתמול הגשתי בשמחה רבה ובלבב עולז את החלק שלי בפרוייקט הגמר. לגבי המייג'ור השני אני לא יודע, שלחו אותו לעיראק.

כלומר, הגעתי אתמול בבוקר, אחרי לילה לא שקט (שיזדיין מי שכתב את השיר הזה, זה לא רעיון כל כך טוב), ואחרי איומים של הראש צוות (שאחראי על עוד שלושה כותבים, והוא עצמו) שאם אני לא מגיש עד תשע וחצי בבוקר באותו יום הוא מגיש בלעדיי את ספר הפרוייקט רק בלי הפרק שלי, מה שהסתבר פשוט כתירוץ טוב כי הוא בעצמו חיפש פראייר שיעבוד איתו כדי שנצליח להגיש את העבודה המשולבת של כו-לם, מה שאומר, שבמקום שכל הארבעה אנשים יהיו במקום לחלוק במלאכה, קרה ששני אנשים מסדרים, מדפיסים, עורכים ומגישים ארבעה עותקים של ספר פרוייקט הגמר, שמורכב מארבעה פרקים כנגד ארבעה סטודנטים שדיברה תורה, משימה שבעצמה הסתברה כפרוייקט בפני עצמה. וכך, בשעה חמש אחה"צ, שעה אחרי השעה המיועדת להגשה, סיימנו באנחה את כל העריכה, הדפסה, ארגון וסידור, ועוד הספקתי קצת לדחוף מלל מיותר לפרק שלי, שיהיה שם קצת יותר מילים, אפילו שמתי שם שורה מההגדה (ואל תשאלו באיזה הקשר היא הופיעה...) "ההרים רקדו כאילים, הגבעות כבני צאן, מלפני אדון חולי ארץ". בושה. ניצול ציני של שירי עם לטובת ניסיון לעשות אריזה צבעונית למתנה שמכילה אוויר בעיקר. אופייני לכופר.

שכן, קודם כל, חשוב להבהיר שלושה דברים חשובים:

א.      המנחה שלנו שכח לספר לנו שהוא בישיבה חשובה, אז נאלצנו לחכות עד שבע. מה שבעצם נתן לנו מספיק זמן לסיים בחמש, לרוץ לעשות ספירלה בחמש ורבע, ולאכול שני משולשי פיצה בתור ארוחת בוהוריים, ולגבש ידידות אמת שתחזיק עד סיום הלימודים של אחד משנינו. זאת ידידות אמת, שכן, הרי למדנו שידידות אמת אינה תלויה בדבר .

ב.    המילים "פרוייקט גמר" הן מאוד מטעות. פרוייקט גמר אמור בעצם לייצג את כל מה שלמדנו בתואר הראשון, מקצועות ונושאים וכו'. בפועל, קרה ומדובר פשוט בסיכום פשוט של חומר בספריה. טכנית זה נס, כי אף אחד לא באמת רוצה לשנן את כל מה שהוא למד ולהתעסק עם זה. מעשית, זה חרא בלבן, כי גם המרצה יודע את זה, אבל זה מה שקיבלנו. על זה, רבותיי, גם אני לא הייתי נותן לי ציון מכובד על עבודה שכל תלמיד כיתה ו' עושה (וגם אז, הוא מעתיק את זה מוויקיפדיה עם השגיאות, מה שלצערי לא העזתי לעשות). מזל שאפשר לעבור טכניון עם ידע של כיתה ו'. זה רק מוכיח בעצם, את הטענה שלי, שככל שנשארים יותר בטכניון, יוצאים עם פחות תאים אפורים משהיו לפני שנכנסת לשם .  

ג.      בסופו של דבר, כתבתי הרבה יותר מכמה שחשבתי שאני אכתוב, עם כל ההתעצלויות הידועות שלי, ומצד שני, גם כתבתי הרבה פחות מכמה שהיה צריך להראות אחרי כל הזמן הזה שהפרק שלי נתקע בדפוס (משהו כמו הפוסטים האלה...). מהסיבה הזו, השקעתי נורא בגרפיקה, בעיצוב ואפילו עשיתי לעבודה שער בן טיבוגה (באדיבות שלמה שרף שבטח היה אומר "תביא בשפיץ") שבטוח שאין לאף עבודת גמר אחרת. רק שלא יבדקו את התוכן, למי יש בכלל סבלנות לתוכן?