זה היה פוסט שרציתי לכתוב כבר זמן-מה, על חשבון פוסטים אחרים, כן, היו לי מספיק פוסטי מגירה והרבה בלוקי כתיבה (משחק המילים מכוון ), אבל קרה והעצבים שלי חטפו עווית עצבנית וכתבתי את זה לפני כמה ימים, אחרי ששמעתי על מקרה שקרה לידידה טובה שלי – והתגובה של אותה ידידה הרגיזה אותי ועצבנה אותי.

היא התמזמזה עם הבעל של חברה טובה שלה, ביוזמתו המוחלטת, והיות שהוא היה כל הזמן חרמן עליה ואפילו עשתה איתו סייברינג  (ונעזוב את זה שחשבתי על זה והסקתי מהכתובים שלדעתי מדובר בזוג שבמילא היה אמור להיפרד במילא כי למה שהבעל ירצה לזיין מישהי אחרת אם הם מושי מושלמים אז זה אומר שכן יש בעיות וחוסר תקשורת או את זה שלדעתי האישית היה ניצול נפשי למרות שהיא טוענת שלא, וכן, אני מוציא את הידידה שלי מטומטמת עכשיו, במודע, כי היא היתה במצוקה נפשית), וזה התגלה משום שהיא צרחה את זה לציבור במחאה על אובדן תמימותה וכמובן שמה שמתגלה, גם מתפוצץ עם ריקושטים. נעזוב את זה שלדעתי רק אם יהיה סקס אפשר לקרוא לזה בגידה. כן, אני יודע, הרבה בנות חושבות שרק עצם המחשבה או המזמוז הם עילה מספיקה. זה לא. זה רק מוכיח שיש דברים בגו, שיש לזוג בעיה מהותית שצריך לפתור אותה כי למה לחפש ניחומים אצל מישהי אחרת? אבל אם היה סקס-  אוהו, על זה אי אפשר לסלוח.

ויסלחו לי הגברים שצורחים בצדקנות צבועה שהם היו זורקים את החברה שלהם אם היו מגלים שהתמזמזה או עשתה סייברינג ואז מתמוטטים שבורי לב ונשבעים למיסוגניה (שנאת נשים, למי שלא מכיר את הסלנג) נצחית. הם פשוט לא מקבלים את זה שהם לא היו טובים מספיק עבור החברה שלהם ושזה משהו שהם צריכים לעבוד עליו, מאוד, הקטע הזה של יוהרה "לי זה לא יקרה". כי זה לא היה קורה אם לא היתה קרקע פוריה לזה. סייברינג לא איכפת לי, לכל אישה יש את הפנטזיות שלה כמו ששלי זה על ג'ניפר גארנר. זכותה. אבל מזמוזים זה יפריע לי משום שאז אני אשאל את עצמי איפה נכשלתי, מדוע גרמתי לה לחפש במקומות אחרים – ואני אחשוב אם אני צריך לשפר אצלי או שהבעיה היא אצלה, ולכל מקרה יש פתרונות אחרים שכרוכים בהידברות והבנה ותקשורת שזה משהו שחייב להיות בכל זוג. אם אין את זה ואין נכונות להתפשר אלא כל צד דבק ברצונותיו – זה בעיה, וחייבים להיפרד. אנשים שלא יודעים להתפשר או לבנות פתרון משותף לבעיות שלהם – חייבים להיפרד, שכן, בעיות לא נוצרות מעצמן אלא אנשים תורמים להן, כמשפט המקראי – לא עכברא גנב אלא חורא גנב – לא העכבר הוא שגונב אלא החור שמאפשר לו לעשות זאת, הקרקע שאיפשרה את המעשה.

לא, זה לא מה שהפריע לי. מה שכן הפריע לי היה שהיא היכתה על חטא עוון עוול ופשע והתנדבה לעלות עצמאית על המוקד ולצלוב את עצמה, וזה עיצבן אותי. ממתי מתנדבים לירות בעצמך? טעית? התפוצץ? תעזבי, תודי בהכל, תבקשי סליחה, תתמודדי עם הנזק שעשית, תנסי לתקן, תירי במי שצריך, וצאי לחופשי, אבל תלמדי מזה להבא לחיים במקום לחיות בייסורי נצח הראויים לקדושים נוצריים מעונים. זה טוב לדרמטיות מוגזמת ומעושה.

ואני רק אביא פה, כמסר חכם לחיים טובים עבורה: