למעשה זה לא בוקר טוב. יש לימודים, יש טכניון, יש הרבה דברים שאי אפשר להתעלם מהם גם אם דוחפים אותם מתחת לשטיח ומקווים שייעלמו (לפחות עד אחת, כשצריך להיות בתרגול שלצערי כן מתקיים, ואז לחשוב על שאר היום, או שאר המטלות והסידורים, לצורך זה ).

טוב, אז יש לי עד שתים עשרה לסיים לכתוב. שעה, בערך. האמת אתמול רציתי לכתוב כמה דברים. למשל שרבתי שוב עם אמא כי היא אומרת את הדיעה שלה וכשאני אומר את שלי זה לא מוצא חן בעיניה בדיוק כמו ששלה לא מוצא חן בעיניי, אבל כשאני אומר לה שהנושא מוצה היא ממשיכה למצות את דבריה עוד ועוד עד שמתעצבנים ואז גם היא מתעצבנת ואז סתם רבים בכעס . בחרתי להיות עם המילה האחרונה והלכתי לדירה שלי. אחד היתרונות כשיש לך דירה משלך.

אבל היא העירה משהו נכון שאני לא יודע מתי להכיר במקרים אבודים (ואז ציינה שאם כבר יש לי צ'אנס להפוך אותו לאפשרי אז להיצמד אליו ולא להפוך את המקרה לאבוד עוד יותר, מה שנכון, אבל היא די מציינת את האובווייס) וחשבתי על זה במהלך ההליכה לדירה. אני כבר לא רוצה את התואר הזה והוא כבר לא חשוב לי אבל לא ידעתי לעזוב אותו בזמן ולבחור משהו אחר שאולי הייתי מסיים בזמן במקום כל המאבקים אבל ככה זה כמו פיטבול, נועץ את השיניים וגם כשהמקרה אבוד – הוא עדיין נשאר עם הלסתות נעוצות עד שמישהו יורה בו. ואני לצערי... אוהב להיצמד באמונה מפגרת למקרים אבודים, לראות אולי עוד אפשר להציל משהו, לקמבן משהו, לראות אולי אפשר קומבינה סיבובית ושאר דברים שאפשר לעשות באקדמיה אבל לא עושה עם זה כלום כי כבר אין לי כוח. אני יכול להראות לכם אלף ואחת דרכים לסובב את המצב לטובתכם לו רק תעשו עם זה משהו. ועדיין... נצמד בשיניים גם כשלא בא לך יותר...  (איפה פה סמיילי בחילה?)

בנימה מוזרה, חלמתי היום בכלל על חבר שלי, שהוא הנציג האקדמי שלי ולשעבר הסיו"ר של אגודת הסטודנטים כשאני עבדתי בה כרכז קטן וחסר חשיבות (וגם את זה ניצלתי להשגת הטבות בצורת התבכיינות על תפקיד תובעני למען תרומה חברתית לכלל 8000 הסטודנטים בטכניון, מינוס איזה 63 שפרשו אחרי השביתה). למדתי איתו בעבר. רציתי להביע את הדיעה שלי וחיפשתי מי הנציג האקדמי שלי. שלחתי לו SMS והוא להפתעתי ענה לי "אני הנציג שלך!". נקרעתי מצחוק ברגע קבלת הSMS. זה כמו ללכת לחפש מתחת לפנס. אתה בקשר איתו ומדבר איתו ופתאום מגלה שהוא הנציג סמסטר שלך, כשאתה שואל אותו מי זה!

בכל מקרה חלמתי עליו שהוא סופר הרבה כסף, יורואים, דולרים וכו', שעובד במעין צ'יינג כזה (בטח רמז למשכורת נדיבה בעתיד ) ואני שואל אותו מה קורה עם קורס מסויים והוא אומר לי "זה, כבר גמרו ללמוד אותו אין טעם לעשות כלום". ואני יודע שהקורס נערך היום (עובדה שפספסתי כי לעזאזל, צריך להפסיק לישון מאוחר בלילה עקב צפייה מוגזמת בפורנו  (גם 3 פעמים ביום, 24/5 זה יותר מדי ובעצם, גם זה מידע יותר מדי מיותר ). לא יודע מה החלום הזה אומר. אבל אני מתכוון לגשת בהקדם לבחור ולדבר איתו קצת, ללמוד מה קורה. הוא די דחף את הנושא של יחס מיוחד לסטודנטים בשנה האחרונה שנדפקו בגלל השביתה, במקום רק סטודנטים בסמסטר אחרון. שנה אחרונה – מאוד מיטיב איתי, למרות שבלחץ רב אולי עוד אפשר להסתכל על זה כסמסטר אחרון אבל זה wishful thinking. ולמה? כי גם הוא בשנה אחרונה! וגם הוא רוצה את היתרונות של מי שסמסטר אחרון , לכולם יש אינטרס בסיפור.

אני בכלל בעד עוברים לכולם. מנהליים, לא בינאריים ולא אבטיח. המרצים חירבנו – שינקו אחריהם, מה זה פה, שרק אנחנו נידפק והם גם יקבלו כסף על השביתה, וגם יקבלו הגדלת משכורת ואנחנו ניחנק עם סמסטרים מגעילים מהגהינום רק כי אנחנו לא יכולים לצייץ?  אפילו כשפועלי הזבל שבתו – אחרי השביתה הם ניקו את כ-ל הררי הזבל יפה מאוד עד הסוף. שגם המרצים יקחו דוגמא כי הם התנהגו די כמו זבל האמת בקשר לזה כשעשו את זה על גב הסטודנטים, וגם ור"ה לא נקיים מאשמה בכלל. אבל נעזוב את זה רגע. היה לי ויכוח על נושא העוברים עם אוגי, שלעזאזל יש לו גם מספר בלוג קטן יותר משלי! (בלוג מומלץ! באמת, למרות שגם שלי יפה וזקוק לשיפוצים ) אבל כל האשמה שלי, הייתי צריך לרוץ להירשם כשהיו עוד מספרים קטנים. נדמה לי שרק בלוג מס' 9 עוד קיים עד היום של וירטואל קרמבו.. הממ... כבר לא. בבדיקה – רק בלוג מס' 14 עוד חי. מדהים. תכל'ס, הויכוח היה על ההבדל בין עובר בינארי שאנחנו רוצים לעובר מנהלי שזה בעצם פטור לכל דבר. עובר בינארי הוא עובר שאם עברת בכל מקרה את הבחינה אחרי שנבחנת, בציון הכי חרא בעולם – תקבל "עובר" בבחינה בלי שזה נכלל לך בממוצע. מי שעבר בציון גבוה, מן הסתם לא ינצל את זה כי הוא רוצה להראות את הציון. עובר מנהלי... כמובן כמובן, פטור. הגונב מגנב פטור. הטיעון של אוגי היה שכולם ירצו את המנהלי כי כולם עצלנים ואז כל הציונים שלהם בסמסטר העוקב יידפקו כי הם לא למדו את קורסי הבסיס. הטיעון שלי היה שזה הימור של הסטודנט – ואחריות שלו על הצלחותיו. למה שאנחנו נהיה גננת שלהם? תרצה להידפק – תעשה את זה בידיעה שלך, לא תרצה – לא תיקח ותיגש בכ"ז למבחן או תלמד לבד את החומר (מה שעושים הרבה פעמים בטכניון...). אם אתה לוקח עובר על קורס שאתה יודע שבעתיד ישאלו אותך – אשמתך! המרצה לא ילמד אותך את מה שהוא לא צריך ללמד. אבל זה עוזר למשל בקורסים שהם לא חובה אלא בחירה ולא קריטיים להמשך, או סתם לסטודנטים שנה אחרונה שרק רוצים לסיים כמה שיותר מהר. אבל הטכניון נגד בינאריים בכלל אפילו במחשבה. הצעתי דווקא סחיטה, כמו בריון שמאיים בשיבוש המחקר אם לא נותנים לו מה שהוא רוצה. זה הבטן הרכה של הטכניון שגם ככה במצוקה כלכלית קשה. בסחיטה אין ברירה אלא לשלם דמי-לא-יחרץ ואין התפשרות. סתם שביתה שבה לא לומדים – כבר ראינו מה יצא מזה עם שונשיין החלאה, הרבה נזקים. אבל שביתה שבה דופקים את המחקר – די אפקטיבית.

בכל מקרה הויכוח הזה די נסגר כשכל אחד בדעתו שלו, וגם ככה הטכניון נסוג מההסכמות ולא מוכן עכשיו לכלום פרט לניסיון לעשות לנו שלושה סמסטרים מגעילים ואף חופשת קיץ אז האגודה משביתה מחר את הטכניון לאזהרה, בניגוד לפיק-הברכיים של ור"ה. לא שאני מת על זה כי לדעתי ביקשו מעט מדי בטענת "אין עם מי לדבר", אבל אני בעד. אבל למה רק יום אחד?! יומיים לפחות עם אופציה לכלול יום ראשון.

טוב, נגמר הדדליין לכתוב 1000 מילים על כלום. שיהיה לכם יום נפלא, אני הולך ליום השחור שלי (כי אני שונא לקום מוקדם, שונא ללכת לטכניון, ושונא בכלל שיש לי זיליון חובות לטפל בהם בחיים, כן, גם מחוץ לטכניון...ואפילו בכלל לא כתבתי על הנושאים שכן רציתי לדבר. נוט טו סלף: לדבר על משהו קטן וטוב, וגם על הקריירה ה"חדשה" שלי כטכנאי מחשבים...)

אה, ובסופו של דבר- פרסומת חיובית (הבטחתי) – פורבידן פרוט, 24.1 מועדון הסאבליים. כניסה חינם – לא תבואו? נשתדל להיות שם!