פלאשבק: ערב אחד, שלוש עשרה באפריל, אלפיים וחמש. לא, בעצם, זה היה קצת יותר מאוחר. יומיים אחרי זה נפגשנו במסעדת סוזאנה, בשבזי 9. אני זוכר את זה יופי, כי במסגרת החניה שלי ולמרות הרקורד העשיר בעוולותיה של עיה"ק ת"א תועמחחבב"א (2) דפקתי את הפגוש האחורי של איזה מכונית קטנה עם בחורה בפנים והחלפנו פרטים. בסוף ניגשתי אל הכניסה. חיכתה לי שם בחורה חמודה מאוד, קצת נבוכה. הושטתי לה יד והצעתי באבירות רבה להיכנס למסעדה, שהמליצו לי עליה (3). תקעו אותנו במעבר, גב לגב עם עוד שולחנות זוגיים אחרים, ואז כל הטקס המביך והמעיק של היכרות אחד עם השני התחיל. הבעיה בבלוגרים זה שמכירים קצת יותר מדי טוב אחד את השני שכבר לא נשאר מה לשאול, אז התעניינתי בעבודה שלה, בלימודים, כאלה. השיחה צלעה ואז כשראיתי שהיא לא מתכוונת להזמין אוכל בכלל (שו אוכל, בשביל שוקו קובעים בארומה!) הצעתי שנצא אולי החוצה, לטייל קצת. היא שמחה (מה עבר לה בראש?! רצתה לזרוק אותי ולברוח, המניאקית הקטנה, קראתי את מחשבותיה!) שילמתי על החשבון ויצאנו אל הקור בחוץ, לשבת על ספסל קטן ליד מרכז סוזן דלל. טיילנו ככה, מדברים על המון דברים בכיף. באמת היה נעים לדבר ככה, על שנינו, באווירה לא פורמלית. וכשנפרדנו, חיבקתי אותה, ושפתינו נפגשו. כשנסעתי בחזרה – החלטתי שהיא לא בשבילי, לא יודע, תחושה, נחמדה וחמודה וכל זה אבל קצת היססתי.

למחרת, התקשרתי אליה במבוכה: "תראי, היה נחמד, אבל.. זה לא זה...". בכל זאת, לא להשאיר אותה ככה באויר, אני לא רשע אפילו שיש לי קרניים וזנב, וזין גדול. לקח לה כמה שניות של שתיקה עד שענתה. היתה נימה קטנה של אכזבה בקולה, אבל כמו גדולה סגרנו את העניין. לא מתאים. קורה. לא פעם ראשונה. היתה לי תחושה שהיא אולי רצתה קצת יותר, אבל היה היה. ונשארנו ידידים עד היום. לא יודע איפה היא היום, בטח גמרה את התואר השני שלה, מצאה מישהו, אנא עארף. העיקר בפייסבוק היא נמצאת

מאז היו הרבה דייטים, הרבה וואן נייט סטנדים, והרבה לילות של בדידות כשכל מה שרציתי היה גוף חם, ומישהי שתאהב אותי, לא חייב להיות זהה . ולאט לאט הקהות השתלטה, עד שפגשתי את מורן, ברונטית הורסת עם ציצים כמו תפוזים. בדיוק הגודל האהוב עליי, וכוס צמוד כמו כפפת לייטקס, ועם תואר בתקשורת to boot. כבר אז סיימתי את הטכניון, ועבדתי כמהנדס בחברת בניין. המשכורת היתה יפה, אבל לא היתה אהבה. מורן בדיוק היתה הברמנית בפאב תלאביבי. ברונטית אנגלוסקסית, מטר שבעים עם שיער בקארה ועיניים כחולות עם חיוך שובב בתוכן. נשארתי עד מאוחר, החבר'ה עזבו, והפאב היה פתוח עד הלקוח האחרון שזה אני. לא יודע, זה התחיל בצ'ייסרים על חשבון הבית, ועבר לשיחה לתוך הלילה. דיברנו, באמת שדיברנו, נפתחתי וסיפרתי לה על החיים שלי, היא סיפרה שדווקא נמאס לה מכל אלה שרק רוצים לזיין ברמנית, היא רוצה מישהו שבאמת יקשיב לה, יחבק אותה, וייתן לה יחס. ודיברנו ודיברנו. אור הבוקר מצא אותי על הספה בדירה זרה. פקחתי את עיניי. מורן חייכה, עוברת בתחתונים בדירה. אפילו בלי חזיה. השיער שלה היה אסוף בזנב סוס אפל.

"תגידי, היה משהו שאני לא זוכר?" שאלתי, עדיין טיפה מטושטש, "איזה יום היום?"

"שבת," אמרה מורן, מתיישבת בשיכול רגליים לצידי, "קפה? ולשאלתך, לא היה כלום. ואני לא אספר לך גם אם היה, דיל?"

"בכיף קפה. פעמיים סוכר. תודה". אמרתי. הגרון הרגיש לי כמו נייר זכוכית והראש עוד קצת הסתובב.

אחרי שעה, וקפה, כבר עמדתי על הרגליים, אחרי יום, כבר יצאתי איתה לדייט, אחרי שבוע, כבר החלטנו שכיף לנו ביחד, ואחרי שנה וחצי, מצאנו את עצמנו באותה המיטה, באותו הבית. שותפים.

פקחתי את עיניי, מתעורר מההרהורים. הבחורה לצידי התכרבלה בהתפנקות, ידה עוברת כאילו בטעות על חלציי, מכירה את התגובה האינסטינקטיבית, והיא חייכה, "על מה אתה חושב? טוב לך איתי?".

"מה... טוב, בטח שטוב לי," אמרתי, חופן את השד העירום שלה. הרגשתי את החום שלו מתחת לידי. הפיטמה של מורן התקשתה בין אצבעותי, והיא החניקה אנקה, מצפה להמשך שלא איחר לבוא, כשליטפתי את בטנה, עובר באצבעות רכות על העור החלק שלה, יורד לעבר שער ערוותה הכהה ומשחק איתו בעצלתיים, גורם לה להתקמר כנגדי. "זה רק שחשבתי מה היה קורה לפני כמעט שלוש שנים, אם הייתי מחליט לצאת עם מישהי אחרת לדייט שני..."

ולקטע שלה

(1)     יותר נכון – בגלל הסרט "הרי את מכושפת לי" – או bedazzled ששודר באותה עת בהוט פאן ומצא חן בעינינו הרעיון שהשטן היא בעצם אישה... אם כבר, אז לשטן יש יתרונות משכנעים שלא לומר... סקסיים מאוד.

(2)     תועמחחבב"א – בניגוד לתובב"א שזה תיבנה ותתכונן בימינו במהרה אמן – זה אמור להיות תיבנה ותתכונן עם מקומות חניה חינם במהרה בימינו אמן. נראה אתכם ממלמלים את זה ברצף. אמן תצליחו

(3)     ואני לא אציין פה את הפיאסקו שהיה לי עם המלצה אחרת על מסעדה באיזור כפ"ס שהדייט מצאה את המקום ואני לא מצאתי... בושה וחרפה, ומהסיבה הזו אני עדיין חי עד היום ברגשות אשמה כלפי אותה בחורה.. אפילו שסלחה לי מאז ואנחנו בקשר טוב מאז.