לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


.
Avatarכינוי: 

מין: זכר

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

טריספס טנדוניטיס


המילה שאני הכי משתמש בה הרבה בשבוע האחרון היא "אאו, פאק!" ואפילו "דאם", ולמעשה אני אמור להימנע בשלב זה מהקלדה כל שכן, שימוש מכאיב בזרוע ימין שלי (לא, זה לא קשור לפורנו, אני דווקא שמאלי). הסיבה היא שיש לי חשד לטריספס טנדוניטיס דהיינו, דלקת בשריר העליון אחורי בזרוע ימין. האמת? זה די מכאיב, משהו כמו ראומטיזם כזה. שנושך אותך בדיוק כשאתה חושב שזהו, נפטרת ממנו ואז זה מגיע לך בדיוק כשאתה לא מצפה ואז אין לך מה לעשות פרט ללחרוק שיניים ולהפליט איזה קללה. בעצם, אני יכול גם להקליד ביד שמאל אבל גם אז זה יכאב באותה מידה אז למה לא.

וכך הלכתי לקופת חולים באופן חריג, שכן בדרך כלל זה המקום שאני רואה רק כשכואב לי משהו, שלא נדע. לצערי רופאת המשפחה הרגילה שלי לא עבדה באותו יום ולי לא היה זמן. אשכרה הברזתי מהרצאה, אז האחות אמרה "תבוא בשעה זו וזו, יש רופאה תורנית".

באתי ראשון, התייבשתי חצי שעה בחוץ, התאספו לי מלא יצורים חולים שרק נשמו לי על הצוואר, מחכים שאני אברח ואשאיר את הבא אחריי בתור להתעלף, אבל לא אלמן ישראל, ולצערם הרב, יש לי מערכת חיסונית כמו ברזל וסבלנות כמו של אבן ואני גם לא איזה רבע עוף כך שנכנסתי ראשון.

סליחה, אמרתי נכנסתי ראשון? ישר זינק לי פנימה איזה קשיש "אני רק מרשם" ואחריו הסתערה קשישה רבת ניסיון בתחלואים שרק רצתה שהרופאה תוודא כי משהו בבדיקות שלה בסדר. אני אמרתי "סליחה אבל יש תור" בקול חלש (שכן, אלה קשישים, הערמומים האלה! אי אפשר לצעוק עליהם, אפשר רק לשים להם רגל וזה באמת לא יפה, גיל הזהב וזה ואיך תסתכלו עליי אם אני אהיה הרשע שצועק) אז בסבלנות המתנתי בפנים החדר, בכוונה נוכח, כדי לעצבן את הקשישה המניאקית, ואז אני מאזין לשיחה שחלקה מתנהלת בחצי עברית חצי רוסית.

ואז מתבהר לי, לא שלא ראיתי קודם את התווים הקווקאזיים האופייניים אבל – יש לי רופאה תורנית רוסיה! ותיכף גם הסיבה שאני מזכיר זאת תתבהר בעצמה.

לבסוף הקשישה מסתלקת, אחרי עשר דקות של הבטחות חוזרות ונשנות מהרופאה שהכל אצלה בסדר (הקשישה, לא הרופאה). חייכתי, מתיישב וניגש לעצם העניין – אני צריך הפניה לרופא אורטופד סה"כ. עניין של דקה שתיים. מתלונן שכואב לי פה ופה וקצת חלש פה ושם, כמו שרק פולני 100% טהור יכול.

אבל הייתי צריך לצפות את זה כשראיתי רופאה רוסיה... מן הידוע שיש לי איזה קטע עם רוסיות. כולן רוצות למשש אותי

"תתפשט" אמרה הרופאה.

הרהרתי לעצמי אם זה משחק ב"רופא וחולה". לא שהייתי מתנגד אבל היא קצת קשישה מדי לטעמי והרי יש לי כבר רוסיה אחת בבית ועוד כמה במחשב. אבל לא היתה לי ברירה. כבודה מצווה כבודה מקבלת. התפשטתי, סליחה שלא בדיוק שמרתי על הזיקפה הלאומית לנוכח המבט של הפולשת הזרה, אבל לפחות שמרתי על זקיפות קומה, עם הבטן בפנים ומבט קדימה שור באומץ. זה מה שחשוב, לא?

מה שעברתי אח"כ זה ממש תרגילים ביוגה משולבים בטאיצ'י ביחד עם כמה סיבובים מיותרים, קנאקים, משמושים ואבחנות תוצרת הזרת של סטאלין. לבסוף אמרה הרופאה "אהא! אני יודעת!"

"כולה רציתי רק הפניה לאורטופד" גנחתי, דידיתי לעבר הבגדים, מתלבש מאחורי הפרגוד. מזל שזה לא היה סקס. עוד פעם אחת והיא גמרה אותי לכל היום. יותר אני לא משחק ברופאה וחולה!

"יש לך סקוליוזיס" הכריזה כמנצחת.

"סקלרוזיס?" תהיתי בהרמת גבה, "אני לא קצת צעיר מדי לארתריטיס מתקדם?"

"סקוליוזיס", חזרה שוב, "עקמת אם להגיד כך". אמרה בפסקנות, "לא יזיק באמת אורטופד" הוסיפה, "אבל אני חושבת שיותר עדיף לך כירופרקט".

תסלחו לי שגיחכתי, בסופו של דבר אם אין לי משהו בוודאות, זה זה. יש לי יציבה לאומית (ואפילו זיקפה בגודל הדגל הלאומי, בהנחה שאנחנו מניחים שהוא בהנחה - לא קטן בכלל), שרירים במצב מתוחזק, והרבה אגו. אין מצב, אבל היא בשלה, נחרצת. לי ברור שאני אהיה קצת עקום אם כואבת לי הזרוע אז אני אעדיף לא להכאיב לזרועי האהובה. יצאתי משם עם הפניה לאורטופד, הוראות לצילומי גב, ובקושי הצלחתי לסחוט ממנה הסכמה לצילום בכלל של הכתף והזרוע לטובת האורטופד, וכמובן, מרשם לוולטרן (שאין לי מושג איך אני אמרח אותו אם הוא עובד ל-5 דקות בלבד) ואיזה תרופה מעפנה שלא בדיוק עושה כלום חוץ מלספק תירוץ ללמה זה לא עובד. מחר אני אקח אדוויל או נורופן. אם זה טוב למחזור, זה טוב מספיק גם בשבילי. אבל אני כבר יודע מה הבעיה. היום כל אחד עם גוגל הוא רופא מייד אין גוגל. אפילו יש לי תעודה מגוגל על זה (דוקטורס.גוגל.קום). דלקת בגיד השריר או טריספס טנדוניטיס. מאוד כואב, מחייב מנוחה, ולא בטוח שזה עובר. דאמט.

ועכשיו כואב לי הצוואר, מה זה יהיה עכשיו? מישהו מכיר איזה מסאז'יסטית שמוכנה לעשות לי טובה (ולעולם, כמובן, אני אישיות חשובה, אחרת לא הייתי בלוגר שאומר את זה)?

 

אהה, כן, והמשפט האחרון ממש מתבקש - וולנטיינס שמח לכם, וזה בכלל חג שהמציאו חברות השוקולד כדי להגביר את המכירות. אפילו מתועד. איך זה הפך לחג הבנות? כי הן, כמו הדתיים, ניכסו לעצמן את כל מה שמיטיב עימן ומקטין את הכיס שלנו. ואין לנו מה להגיד אחרת נישאר לבד או יותר גרוע, הבת תשב כל הערב כמו פולניה מסורה, בחושך וזה ותהיה ברוגז איתך שאתה לא אוהב אותה ולא נחמד אליה, מה שמוכיח שהמשוואה בנות זה שורש של כסף די נכונה   מה שגם נכון אגב, לגבי הדתיים. אם הם לא יקבלו את הכסף - לכולנו יהיה כאב ראש.

נכתב על ידי , 14/2/2008 00:47  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אראמיס ב-24/2/2008 23:15



43,685
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאראמיס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אראמיס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)