רציתי לכתוב את הפוסט הזה כבר כמה זמן אבל זה לא יצא, ומשום מה החלטתי שזהו, חייבים לשבת, לתת לאצבעות לרוץ ולראות מה יוצא, מקסימום תצא לי פדיחה.

וזה בדיוק מה שיצא השבוע. כידוע, וכבר אמרתי את זה בעבר, אני מכור לנשים, כך שהיו לי כמה נשים על הפלאפון, מבצעות את תפקידן המסורתי (כלומר, תתפשטי, רדי על ארבע, ותני סרט טוב), ומשום מה הפלאפון עבד בזמן שהייתי בנסיעה, ומשום מה התחשק לי ללכת לדראגסטור לקנות שוקו בשקית כי נגמר בבית, תאשימו אותי שאני אולד פאשנד, אבל לפעמים בא לי, ומשום מה שכחתי לסגור את הסרטון בפלאפון, וככה חניתי, דחפתי את הפלאפון לכיס, ונכנסתי לדראגסטור. פתאום שמתי לב שאנשים מסתכלים עליי ככה באלכסון, ניסיתי להבין מה פה לא בסדר, עד שקלטתי מה יש לי בכיס ומה בדיוק הוא משמיע. עברו כמה שניות של מבוכה, אבל כמו ג'נטלמן בריטי, שגם אם נפלו לו המכנסיים, הוא יהיה מנומס, סגרתי את הפלאפון, ניגשתי אל הדלפק לקנות את השוקו, וחייכתי ברגוע את המוכרת, קיבלתי את העודף, ויאללה, לאוטו ולצאת.

תזכרו את זה, הזיכרון של אנשים קצר. אם לא מזכירים להם או לא מתנהגים חריג, הם ישכחו לנצח. מתכון בדוק.

מה שמזכיר לי, עכשיו, כשאני יוצא מהדירה (החוזה נגמר ב-10.10) הרבה פריטים פה מתרוקנים ונעלמים, הלך המיקרו (של השותף), הלכו חלק מהסירים (שלי) ארגזים, שקיות, שולחנות וכאלה, יוצאים מפה אחד אחד, כל אחד לאן שהוא צריך להיות, רק לא בדירה, לאט לאט גם החדר שלי יהיה עוד מעט עירום, מלבד מיטה ושולחן וארון וזהו. ויש איזה תחושה כזו של... חבל?

לפחות לא היה לי חבל כשקניתי ספר בסטימצקי לפני שבוע. קיבלתי איזה ספר לראש השנה, שלא מצא חן בעיניי, אז יאללה, רצתי לסניף מייד במוצאי החג כשאני עוד בשוונג, וקיבלתי זיכוי על הספר. היה לי ספר שכבר זמן רציתי לקנות אותו, ספר הזן של ג'ושו, שהוא מצחיק, שנון ומבדר, כמו גם מלא בתובנות עמוקות. במקרה היה שם מבצע של השני בעשרים, יאללה, לקחתי. הצלחתי לבלבל את המוכרת שהיתה עסוקה עם קהל ענק של ערבים חובבי עברית שזה כבר תופעה מעניינת, "תשמעי, זה ספר, אני מחזיר אותו, לא רוצה אותו, את נותנת לי זיכוי, כן? ועם הזיכוי הזה אני רוצה לקנות ספר אחר, כן? זה כסף, הזיכוי, אז אני כאילו קונה אותו, אז אם אני קונה אותו, אפשר אולי גם את המבצע הזה של השני בעשרים?"

בַּעַם ראשונה, בַּעַם שניה, ונמכר. קיבלתי עשרה אחוז הנחה על הספר, גם שילמתי עליו עם הזיכוי וגם הוספתי עוד ספר בעשרים. טכנית, זה לא עובד ככה. זיכוי לא תקף למבצעים, כי הרי, מי שקנה לי מתנה, גם קנה את השני בעשרים, ככה שהמערכת נדפקה הפעם, לא שיש לי כאב לב, המחיר של תשעים ש"ח לספר זה מחיר מופרז לגמרי, וספרים קונים רק בקלירנס, גם ככה יש המון ספרים טובים במחיר סביר, לא חייבים לקרוא את החדש של אורלי קסטל בלום ("הספר החדש של אורלי קסטל בלום"), או איזה תרגום מזוויע לעברית. תקנו ספר טוב שעוד לא קראתם, שאתם בטוחים באיכות שלו אחרי שנים, תקנו אולי אפילו באנגלית, למיטיבי הלכת (באצבעות), ייצא לכם יותר זול וגם תרגישו טוב עם ספר שאתם באמת רוצים על המדף.

ידידה שלי העירה אגב, אפרופו, על הספר זן "היי, המתרגם הוא מרצה אצלנו באוניברסיטה!". באמת יש הרבה ספרים של כל מיני מרצים באוניברסיטה שמתעסקים, אפילו א.ב. יהושע מרצה באוניברסיטה! מה שמעלה את התהייה, מדוע הספרים של מרצים בטכניון לא נמכרים ברמת רבי מכר, למעט כמובן חדוו"א 1 +2 של בנציון קון. "ספר חזק, לגמרי. אחי, אתה חייב ללמוד מהספר הזה! איתו עוברים הכל, ליווה אותי אפילו בתאילנד! אני אומר לך, למדתי ממנו המון! כמו למשל למה האינטגרל הזה טוב בשביל לגלגל איתו איזה שאכטה טובה. נייר איכותי. החומר שם ממש חזק. תנשום, שומע? זה הערך הנמוך פה, זה הגבוה שם, ובאמצע יש את כל החומר הטוב. ככה אתה מבין את ערך הביניים, אחי, בסאטלה!" (עדותו של מ.ס. במכון הגמילה מהפטריות של הטכניון).

אבל חוץ מהשימוש האפשרי הזה, גם אז, הספר מחזיק על המדף בדיוק סמסטר וחצי, למעט למשוגעים לדבר שעדיין קוראים את משפט ויירשטראס 2 ומתלהבים מההוכחה המבריקה כל פעם מחדש ואשכרה חייבים לפתור את זה באופן אובססיבי, בד"כ הם גם הופכים להיות מרצים לחדווא שמרצים את זה כל סמסטר מחדש. תארו לכם, ההנאה האולטימטיבית. זה לא רק ספר, זה גם מקור לתובנות חיים עמוקות. בייחוד משפט השארית, שתזכרו שזה מה שנשאר אחרי הטכניון, זה והשריטות.

ובזאת סיימתי, מ.ש.ל אז שתהיה לכולכם חתימה טובה, ותבלו ותיחתמו לשנה טובה והתחלה טובה.