שבוע שעבר (מאי-יוני כזה): שבוע ארוך. שלושה שירים עם הלהקה מהעבודה, שלושה שירים עם הלהקה מהחצר לפני פירוק.
ולו רק יום חמישי, בו דילגתי בין קבר של סבא אחד להופעה בעבודה למיון. (עזרתי לידידה לצאת מהמיון, הכל בסדר.)
יום חמישי, השלושים במאי, פסטיבל סירקוס קור. איתן הזדקן אבל המוזיקה של הפיקוקס נעשתה מעט מעניינת.
(סוף שבוע של כלום בצפון.)
שני בערב הכרתי סוף סוף את יומרנות כנה.
שלישי בערב, גיל נמט ונדב אזולאי.
כל מילה נוספת מיותרת.
חמישי בערב, מצאתי סיבה חדשה לראות את ה-Angelcy.
שישי בערב, נערות ריינס הזכירו לי כמה התגעגעתי אליהם, כדי להודיע שמתפרקים. לפחות הצלחתי לתפוס אותם להופעה עם "לשמור על החברים".
אני מניח שחלק מהעניין הוא שהשבוע שעבר הוגדר מטורף וזה מרגיש בסדר, הבעיה היא שגם השבוע הנוכחי יצא מטורף והנני, בראשון בבוקר, חמרמר ולא ממש רענן ורשימת המטלות שלי אין סופית כרגיל.
אני לא יודע.