הבלוג שלי הוא בלוג פרטי ואיש לא יגע בו בלי רשותי

הלכנו היום להתארגן על שלל רהיטים לבית החדש. על הדרך עצרנו אצל מוכר מזרונים מעולה שכבר עשינו איתו עסקאות בעבר. אלא מה? הוא יושב לו שם בחדר מלא מזרונים, עם חתולים וכלבים, לבד, וממתין ללקוחות.

הוא בחור נאה, גבוה, שמור היטב, ככל הנראה באמצע שנות השלושים לחייו, וקרח. קרחת יפה כזאת.

הוא מאד נחמד, מאד מעניין, ועל אף שיש לו הרבה זמן לחשוב מחשבות, הראש שלו לגמרי במקום הנכון. אהממ.. בדרך כלל.

אז הוא דיבר איתנו על אופניים, על כדורגל, על השטחים, על מפקדי טייסות בחיל האוויר, על אימוץ בעלי חיים... חגיגה שלמה. ואז...

מוכר: סליחה שאני שואל, אבל בן כמה אתה?

חתול: 32, למה?

מוכר: 32 ויש לך כזה שיער סמיך?!

ואז הוא פצח במסה סוערת על הקרחה, על נסיונותיו בהשתלות שיער, תיאוריות שלמות על למי מותר להיות קרח מבלי שזה ישפיע על סיכויו לקבל עבודה (צבי ינאי למשל, כי הוא היה מנכ"ל IBM אז הוא יכול לעשות הכל) על בחורות עם אף יפה שעשו ניתוח אף כי זה השריטה בראש...

הזוי. פשוט הזוי.